שר החוץ האמירתי, השייח' עבדאללה בן זאיד אל-נהיאן, דחה היום את קריאתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שהופנתה לאיחוד האמירויות לקחת חלק במנהל האזרחי של רצועת עזה, בזמן שהאזור נמצא לטענת אל-נהיאן תחת כיבוש ישראלי.
בפוסט שפורסם ברשת X מטעם שר החוץ נכתב כי אין לנתניהו לגיטימציה חוקית לנקוט במהלך שכזה, בעוד איחוד האמירויות מסרבת להיקלע לסיטואציה שמטרתה לספק כיסוי עבור הנוכחות הישראלית ברצועת עזה.
ירידה לפרטים
דבריו של שר החוץ האמירתי מעידים על ניסיונותיה של ישראל לייצר אלטרנטיבה שלטונית ברצועת עזה ביום שאחרי מלחמת חרבות ברזל, אשר נדמה כי נכון לרגע זה אינם עולים בהצלחה.
ההתנגדות של איחוד האמירויות מהווה ההתפתחות האחרונה בשורה של צעדים אחרים מצד ישראל לייצר פתרונות משילות וממשל אשר יחליף את שלטון חמאס באזור.
כחלק מכך ניתן להזכיר את ניסיונותיה של ישראל לרתום את השבטים ברצועת עזה לניהולה, אשר עלו כגורם אפשרי למשימה בשים לב למעמדם וכוח האדם והאמצעים שעומדים לרשותם.
אופציות אחרות שנידונו התמקדו בממשל טכנוקרטי שינוהל ע"י פלסטינים מקומיים ומקצועיים שאינם משויכים לרשות הפלסטינית או לחמאס.
לחלופין, עלתה האפשרות להיעזר בגורמים בעלי רקע וניסיון בניהול הרצועה בתקופה שלפני השתלטות חמאס על האזור בשיתוף פעולה עם מדינות ערב המתונות שייקחו חלק במהלך.
בין השורות
הדרכים השונות שעלו לניהול רצועת עזה במסגרת השיחות המתנהלות בדרג מקבלי ההחלטות בישראל לא נחלו עד כה הצלחה.
נדמה כי הסירוב מצד גורמים אשר נחשבו על ידי ישראל כחלופה אפשרית לשלטונו של חמאס בעזה לקחת חלק בניהול האזור ביום שאחרי נובע בעקבות מס' גורמים מרכזיים, אשר נוגעים בעיקרם להמשך נוכחותה של ישראל ברצועה מחד והמשך נוכחותו ופעילותו של חמאס באזור מאידך.
ראשית, ניתן לציין את החשש מצד אותם גורמים להיתפס כמי שפועלים כנגד חמאס והאינטרסים של ארגון הטרור באמצעות כניסה לנעליו והשתלטות על טריטוריות, סמכויות ומשאבים בהם מחזיק חמאס.
חשש שכזה אינו צפוי לדעוך כל עוד חמאס ואנשיו נוכחים ברצועת עזה, מפגינים משילות ושומרים על עיקר כוחם הצבאי, באופן אשר יאפשר לארגון לבצע פעולות תגמול באנשים וקבוצות שעשויים להוות בגדר אופציה חלופית לשלטונו ויפעלו על מנת לממש את אותה אלטרנטיבה בפועל.
שיקולים אלו מנחים למשל את השבטים ברצועת עזה, אשר על אף כוחם ומאגרי הנשק העומדים לרשותם מקושרים בפועל לפחות באופן חלקי לחמאס וחוששים מנקמתו של הארגון אשר ממשיך לשמר את עיקר כוחו על אף נוכחותו של צה"ל והמלחמה המתקיימת למעלה מ-7 חודשים ברצועה.
שנית, הסירוב של פלסטינים שאינם מגיעים מהרצועה, ובהם אנשי הרשות הפלסטינית, והיעדר שיתוף פעולה מצד גורמים רשמיים במדינות ערב לקחת חלק במיזם היום שאחרי בעזה מתבססים על חוסר מוכנותם להצטייר כמי שמשתפים פעולה עם ישראל בעת שהינה שומרת על נוכחותה באזור וממשיכה במלחמה.
המשך נוכחותה של ישראל ברצועת עזה והיקף הנפגעים הרב במלחמה מדגישים את רגישות הסיטואציה.
במצב הדברים היום קבלת המושכות מידי ישראל עשויה להיתפס בעיני גורמים ערביים ופלסטינים כשיתוף פעולה במישרין עם כוח כובש, אשר נתפס כאחראי להרס של רצועת עזה ולמותם של עשרות אלפי פלסטינים.
הסכמה לכך צפויה לערער את הלגיטימציה השלטונית של כל גורם שייכנס בנעליה של ישראל ואף לפגוע במעמדו באופן בלתי הפיך.
התמונה הרחבה
היעדר קונצנזוס באשר ליום שאחרי המלחמה מקשה על ניהול המלחמה ואולם בנסיבות הנוכחיות לא ברור אם פתרון לניהול הרצועה וחלופה שלטונית לחמאס הינו בר קיימה, כל עוד חמאס ממשיך לשמור על כוחו ברצועת עזה באופן אשר גם מחייב את המשך נוכחותה הצבאית של ישראל באזור.
לצד האמור יש לציין שמחלוקות הנוגעות לפתרון שאותו נדרש להחיל ברצועת עזה והיעדר חזון ברור בעניין מאפיינים גם את הצד הפלסטיני.
בראיון לרשת אל-ערבי, ד"ר עזמי בשארה מתייחס ליום שאחרי ובייחוד לדיון סביב השליטה ברצועת עזה מנקודת המבט הפלסטינית.
בשארה, אשר כיהן בעברו כח"כ בישראל עד שנמלט מהמדינה בחשד לריגול וכיום עומד בראש המרכז הערבי למחקר ומדיניות, מעלה ביקורת מהכיוון האחר של המשוואה.
לדבריו, גם הפלסטינים נעדרים תכנית עבור רצועת עזה שניתן יהיה לכפות אגב ניצול הבלבול אשר שורר כביכול בקרב ישראל ובעלות בריתה בעניין. (www.alaraby.com)
לעמדתו של בשארה, על אף שחמאס מוכן להכיר באפשרות שבה הארגון לא יהיה חלק מהממשל ברצועת עזה, לא ניתן מנגד ליישם פתרון אשר ייכפה על חמאס ללא אישורו. (www.alaraby.com)
האלטרנטיבה אליה מפנה מנכ"ל המרכז הערבי למחקר ומדיניות ואשר תתקבל לטענתו על ידי 'ההתנגדות' מתבססת על ממשל מוסכם המתאפיין באחדות לאומית ואשר ייכלל במסגרת תכנית רחבה יותר להקמתה של מדינה פלסטינית. (www.alaraby.com)
נכון להיום יש לציין שעל אף תמיכתו של חמאס בצעדים הדיפלומטיים הנעשים במעורבות הרשות הפלסטינית באו"ם, שהאחרון שבהם הינו ההחלטה שהתקבלה בעצרת הכללית לצרף את הפלסטינים כחברה מלאה בארגון, אין סימנים להתקרבות בין הצדדים ולהקמתה של ממשלת אחדות פלסטינית.
היעדר אחדות בצד הפלסטיני, על אף היתרונות הגלומים בכך בעבור ישראל, טומן במסגרתו גם השלכות שליליות על היכולת למצוא פתרון לרצועת עזה.
דברים אלו נכתבים בהינתן שארגונים בולטים בפוליטיקה הפלסטינית כדוגמת הרשות הפלסטינית, אש"ף ופתח צופים במלחמה מבחוץ, בעוד שהם אינם מוזמנים ליטול את המושכות במסגרת הסדר פנים-פלסטיני עם חמאס.
מנגד, צעדיהם של גורמים פלסטינים כאמור מוצרים גם מצדה של ישראל, שנכון לעכשיו אינה מוכנה לקבל מעורבות של כוחות פוליטיים המזוהים עם הרשות הפלסטינית ואש"ף הנתפסים כמי שאינם טובים בהרבה מחמאס.
הנסיבות הנוכחיות מקטינות את ארגז הכלים שיאפשר מציאת פתרון פוליטי ומדיני למלחמה, ומחייבות בלית ברירה המשך של הנוכחות הצבאית ברצועת עזה.
התפתחויות אלו משמרות את מצב דברים הנוכחי המתאפיין בניסיונות של צה"ל לאתר ולהשמיד את כוחו הצבאי של חמאס, אשר נוקט מנגד בלוחמת גרילה, מנסה להקטין עד כמה שניתן את החיכוך עם צה"ל ובמקביל לכך פועל לחדש את מרכזי הפיקוד השליטה וכן את נוכחותו השלטונית ברצועה, וחוזר חלילה.
