ההנהגה האזורית
תוכן עניינים
מחמוד עבאס נולד בשנת 1935 בעיר צפת שבשטחי המנדט הבריטי דאז ומכהן כיושב ראש הרשות הפלסטינית, במקביל להנהגת תנועת פתח וכן ארגון אשף.
איסמעיל הנייה מכהן החל משנת 2017 כראש הלשכה המדינית של חמאס, תפקיד אשר אויש קודם לכן על ידי ח'אלד משעל.
הנייה נולד בשנת 1962 במחנה הפליטים שאטי שברצועת עזה, אליו עברה משפחתו לאחר שהתגוררה בסמוך לאשקלון בשטחי מדינת ישראל.
בדומה למוחמד דף וליחיא סינוואר, גם איסמעיל הנייה היה סטודנט באוניברסיטה האסלאמית ברצועת עזה ופעיל במסגרת ארגון הסטודנטים.
איסמעיל הנייה נכלא בישראל בשנת 1989 ושוחרר לאחר שלוש שנים. בשנת 1997 מונה איסמעיל הנייה לראש לשכתו של מנהיגה הרוחני דאז של חמאס, שייח' אחמד יאסין, אשר חוסל בתקיפה אווירית על ידי ישראל במהלך האינתיפאדה השנייה.
הנייה עמד בראש הרשימה שזוהתה עם חמאס במסגרת הבחירות אשר נערכו לרשות הפלסטינית בתחילת שנת 2006, בהן השיג ארגון הטרור ניצחון על תנועת פתח. בעקבות הניצחון בבחירות הנייה נבחר לראשות ממשלת הרשות הפלסטינית, אשר שלטה בזמנו גם בשטחי רצועת עזה.
לאחר העימותים עם תנועת הפתח וההפיכה שביצע חמאס ברצועת עזה הרשות הפלסטינית ונשיאה אבו מאזן התנערו מתנועת חמאס והודיעו על פיטוריו של הנייה מתפקיד ראש הרשות הפלסטינית, אשר בפועל המשיך לכהן בתפקידו כראש הממשל המדיני של חמאס בשטחה של עזה.
הנייה ידוע ביחסיו המתוחים עם יחיא סינוואר, מנהיג בולט בחמאס המכהן כיום בתפקידו הקודם של הנייה כראש הממשל של חמאס ברצועת עזה.
חאלד משעל הינו אחד ממנהיגיה הבולטים של חמאס, ארגון הטרור אשר שולט באופן בלעדי בשטחי רצועת עזה מאז שנת 2007.
בדומה לבכירים נוספים בחמאס, משעל הינו בעל השכלה אקדמית והחל את דרכו הפוליטית כפעיל בתנועת האחים המוסלמים בעת שהתגורר בכווית בתחילת שנות השבעים.
ח'אלד משעל היה מעורב בייסוד חמאס ובהקמת הזרוע המדינית של ארגון הטרור ואף ניהל את השלוחה של חמאס בכווית בשנים הראשונות לפעילותו של חמאס.
חברותו של חאלד משעל ופעילותו בחמאס נמשכת מזה עשרות שנים, וכיהן בין היתר כראש הלשכה המדינית של חמאס, תפקיד אליו מונה בשנת 1996 עד לשנת 2017, אז החליפו איסמעיל הנייה.
מעמדו של חאלד משעל בחמאס עלה במקביל להתנקשויות של ישראל בבכירים אחרים בארגון ובהן חיסולו של השייח' אחמד יאסין, אשר לאחריו נחשב היה משעל לאיש הבכיר בארגון.
ח'אלד משעל מזוהה עם גישת ההתנגדות והטרור, והינו ידוע בעמדותיו הניציות והמוכנות לעשות שימוש בכוח על מנת להשיג את יעדיו של חמאס.
לשם ההמחשה ניתן לציין את התמיכה שהביע משעל בפיגועי התאבדות במעורבותם של ילדים לצד תפקידו הבולט במשא ומתן לשחרור החייל הישראלי גלעד שליט בתמורה ל-1,027 אסירים פלסטינים.
עמדתו של חאלד משעל בעניין היתה שנדרש לאמץ גישה כוחנית מול ישראל לשם גריפת הישגים עבור הפלסטינים ובכלל זאת שחרור האסירים הכלואים בבתי הכלא בישראל.
משעל ידוע במיוחד בעקבות ניסיון הכושל לחסלו אשר בוצע על ידי המוסד בשנת 1997, במסגרתו הרעילו אנשי המודיעין הישראלי את משעל בעת ששהה בבירת ירדן עמאן ונתפסו על ידי המשטרה המקומית.
חסן נסראללה הינו איש דעת שיעי לבנוני המכהן כמזכ"ל של ארגון הטרור חיזבאללה.
נסראללה נולד בשנת 1960 בפרבר של בירת לבנון ביירות למשפחה בת עשרה ילדים, כאשר בצעירותו עבר עם משפחתו לצפון לבנון וגדל בעיר צור.
דרכו הפוליטית של נסראללה החלה עם הצטרפותו לתנועת אמל השיעית, אותה הוביל בשנות השבעים איש הדת השיעי מוסא סאדר.
חסן נסראללה רכש השכלה דתית בעיר נג'ף הקדושה לשיעים שבעיראק, בה גם פגש את מנהיג חיזבאללה לעתיד עבאס אל-מוסאווי שמקורו גם מלבנון.
לאחר תחילתה של מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 עזב נסראללה את תנועת אמל והלך בעקבותיו של מוסאווי והצטרף לחיזבאללה, אשר היווה בגדר האלטרנטיבה השיעית הבולטת לתנועה בעבור האוכלוסייה השיעית המתפתחת בלבנון באותן השנים.
ארגון הטרור הלבנוני היווה חלק מיוזמה איראנית בימים שלאחר המהפכה האסלאמית מתוך מטרה לעודד ג'יהאד צבאי כנגד ישראל וכוחות צבא מערביים אשר שהו בלבנון.
לאחר הצטרפותו לחיזבאללה צבר נסראללה ניסיון צבאי במסגרת פיקודו על כוחות הארגון בימי מלחמת האזרחים בלבנון במאבק מול המתחרה השיעית הפרו-לבנונית אמל, ובשנת 1990 מונה חסן נסראללה למנהיג הזרוע הצבאית של חיזבאללה.
במקביל לפעילותו בחיזבאללה נסראללה ערך נסיעות תכופות לאיראן, ובכלל זאת לעיר הקדושה לשיעים קום, מתוך מטרה להרחיב את השכלתו הדתית.
בהמשך, על רקע מינויו של עבאס אל-מוסאווי למזכ"ל חיזבאללה, נסראללה חזר מלימודיו באיראן לשורותיו של הארגון ומונה לתפקיד מזכ"ל חיזבאללה בשנת 1992 בעקבות חיסולו של מוסאווי בתקיפה ישראלית.
בשנים אלו ואילך במסגרת הנהגתו של חסן נסראללה התבצעו שינויים מהותיים בהתנהלותו של חיזבאללה, אשר התאפיינו בכניסתו של הארגון לפוליטיקה הלבנונית.
הנדבך הפוליטי בפעילות חיזבאללה התעצם לצד העמקת מעורבותו החברתית של הארגון בייחוד בקרב האוכלוסייה השיעית בדרום לבנון, וזאת במקביל להרחבת הפעילות הכלכלית.
בנוסף בתקופת כהונתו של חסן נסראללה חלו התפתחויות בפעילותו הצבאית של הארגון, ובכלל זאת בעימותים של חיזבאללה מול ישראל שהחלו להתאפיין בהתחמשות ברקטות ארוכות טווח וירי תלול מסלול לעבר יישובי הצפון.
המתקפות של חיזבאללה כנגד ישראל בתקופת הנהגתו של נסראללה הביאו למס' מבצעים צבאיים של ישראל בלבנון בשנות התשעים.
בהקשר זה ניתן לציין את מבצע 'דין וחשבון' ומבצע 'ענבי זעם', וכן פתיחתה של מלחמת לבנון השנייה בהמשך לחטיפתם של החיילים הישראלים אלדד רגב ואהוד גולדווסר על ידי כוחות הארגון.
נכון להיום חיזבאללה (כמכלול או לחלופין זרועות שונות במסגרתו) מוכרז כארגון טרור על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי.
יחיא סינוואר נולד בשנת 1962, הינו פוליטיקאי פלסטיני בחמאס ומכהן כראש הממשל המדיני של הארגון בשטחי רצועת עזה.
סינוואר השתייך בעברו לזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז אל-דין אל-קאסם והיה בין מייסדיה.
משפחתו של יחיא סינוואר חיה במקור על יד העיר אשקלון בתוך שטחי מדינת ישראל, ובמלחמת העצמאות עזבה את ביתה ומצאה מקלט בשטחי רצועת עזה.
בדומה לרבים מבכירי חמאס סינוואר נולד וגדל בצעירותו בדרום רצועת עזה בעיר ח'אן יונס, אשר נחשבת כמעוז בולט של הארגון, והיה סטודנט באוניברסיטה האסלאמית הממוקמת בשטחי הרצועה.
יחיא סנוואר היה מעורב במהלך שנות השמונים בהוצאתם להורג של פלסטינים אשר נחשדו כמשתפי פעולה עם ישראל, בנוסף לתכנון חטיפתם ורציחתם של שני חיילים ישראלים.
פעילותו בוצעה במסגרת ארגון שהקים סינוואר יחד עם פעילים פלסטינים נוספים, במה שהפך לימים למשטרת החמאס.
בעקבות מעורבותו ברציחתם של ישראלים ופלסטינים יחיא סנוואר נכלא בכלא הישראלי בשלהי שנות השמונים, שם ריצה עונשי מאסר עד לשחרור במסגרת עסקת שליט בשנת 2011.
במהלך שהותו בכלא למד סינוואר עברית והיה ידוע כבעל השפעה מול אסירים פלסטינים אחרים המשתייכים לארגון, לצד יכולותיו ליצור קשרים עם פלסטינים ואנשי מערכת הביטחון בישראל כאחד.
בתחילת שנת 2017 החליף סינוואר את איסמעיל הנייה בתפקיד ראש הממשל המדיני של חמאס בשטחי רצועת עזה לאחר שניצח בבחירות שנערכו עבור הכהונה, ואף נבחר בשנית לתפקיד במסגרת הבחירות שנערכו כארבע שנים מאוחר יותר.
מוחמד בן סלמאן הינו נסיך הכתר המשתייך לבית המלוכה הסעודי ולמשפחת אל-סעוד, מייסדת מדינת ערב הסעודית המודרנית הממוקמת בחצי האי ערב.
בן סלמאן מכהן נכון להיום כראש ממשלת ערב הסעודית ונחשב ליורש העצר הסעודי אשר עתיד לרשת את המלוכה ולהנהיגה לאחר לכתו של אביו, המלך סלמאן.
על אף שמבחינה רשמית אביו ממונה על ראשות הממלכה, הלכה למעשה מוחמד בן סלמאן מתנהל כשליט בפועל של ערב הסעודית, על רקע העברת סמכויות מידי אביו ולקראת הכנה לבאות לימים שבהם בן סלמאן ימונה באופן רשמי למלך של המדינה הסעודית.
מוחמד בן סלמאן מחזיק בתפיסות תרבותיות מערביות ופועל על מנת לחזק תהליכי מודרניזציה בערב הסעודית על חשבון מאפייניה המסורתיים של הממלכה המזוהים עם תפיסות סלפיות ושמרניות של האסלאם שמקורן במשפחת עבד אל-ווהאב הסעודית.
היבטים אלו נוכחים במרחב הציבורי והפרטי בממלכה וזאת כפועל יוצא של ההשפעה הדומיננטית של הממסד הדתי בהנהגת בני משפחת עבד אל-ווהאב, אשר הברית שנכרתה ביניהם לבין משפחת המלוכה אל-סעוד היוותה את הבסיס לייסודה של ערב הסעודית.
מוחמד בן סלמאן מזוהה עם השאיפה לגוון את כלכלת ערב הסעודית בניסיון לנתק את תלותה של הממלכה ממגזר האנרגיה ומעתודות הנפט המצויות בשטחה.
כחלק מתוכניותיו עבור הממלכה הסעודית אשר מתרכזות סביב 'חזון 2030' פועל בן סלמאן על מנת לקדם השקעות סעודיות בפרויקטים שונים ברחבי העולם, אגב עידוד הזרמת הון זר אל שטחי הממלכה ופיתוח אפיקים כלכליים ותעשייתיים חדשים, ובכלל זאת בחדשנות, אנרגיה ירוקה ועוד.
קשריו של מוחמד בן סלמאן עם מדינות המערב הינם מורכבים וידעו עליות ומורדות, כאשר לצד תדמיתו המערבית עולות ביקורות באשר להפרות של זכויות אדם ברחבי הממלכה תחת הנהגתו של יורש העצר.
לצד פעילותו בקידום גרסה מתונה יותר של אסלאם ברחבי הממלכה, במקביל לרפורמות אזרחיות ומודרניזציה ואף חיזוק מעמדן של נשים בשטחי ערב הסעודית, מופנות טענות כלפי מוחמד בן סלאמן בגין אימוץ מדיניות חוץ נצית.
לשם ההמחשה ניתן לציין את ניתוק הקשרים של הממלכה עם קטאר בשנת 2017 (אשר חודשו מאז). סוגיה בולטת נוספת שעולה לכותרות הינה מעורבותה של ערב הסעודית במלחמה בתימן החל מחודש מרץ 2015 אשר הביאה להרס רב במדינה השסועה, על רקע הכיבושים של המיליציה הח'ותית בתימן, אנסאר אללה, אשר נתמכת בידי איראן.
כמו כן בשנים האחרונות עלו פרשיות נוספות אשר העיבו על הקשר בין בן סלמאן למדינות אירופה וארה"ב. במרכזן של אותן פרשיות ניתן לציין את רציחתו של העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י בטורקיה, אירוע אשר המודיעין האמריקאי קשר ישירות ליורש העצר ושבעקבותיו הוטל חרם דיפלומטי ונידוי של מוחמד בן סלמאן מצד מדינות מערביות למשך מס' שנים.
מוחמד בן סלמאן מצדד ככלל בגישה המקדמת פיוס והכרה במדינת ישראל ואף התבטא בהקשר זה ישירות, לצד ביקורות אשר הפנה יורש העצר לפלסטינים.
גישה זו לסכסוך הישראלי פלסטיני מתבטאת במוכנותו של בן סלמאן לקיים מגעים בתיווכה של ארה"ב שמטרתם להביא לייסודם של יחסים דיפלומטיים בין המדינות, במקביל לקידום התהליך המדיני עם הפלסטינים.
מוחמד אל-מסרי, הידוע בשם 'מוחמד דף', משמש כראש הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז אל-דין אל-קאסם.
מוחמד דף נולד בחודש אוגוסט 1965 בדרום רצועת עזה בעיר ח'אן יונס, והחל את דרכו הפוליטית בתנועת האחים המוסלמים, לה היתה נוכחות בשטחי הרצועה באותם הזמנים.
כבר בימיו כסטודנט גילה דף נטייה להשקפות אסלאמיות, והצטרף לחמאס במהלך האינתיפאדה הראשונה, זמן קצר לאחר הקמת ארגון הטרור בשטחי יהודה ושומרון על ידי הזרוע של האחים המוסלמים בישראל.
מוחמד דף מונה למפקד הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה בחודש נובמבר 1993, ופעל בשיתוף פעולה עם יחיא עיאש, אשר פיקד בזמנו על הזרוע הצבאית של הארגון בשטחי יהודה ושומרון.
במהלך שנות התשעים דף היה מעורב בפעולות טרור רבות, במסגרתן יזם ותכנן מתקפות חמושות והפעיל חוליות טרור מטעם חמאס אשר הוציאו לפועל פיגועים כנגד חיילי צה"ל ואזרחים.
מעמדו של מוחמד דף במסגרת חמאס עלה בתקופת האינתיפאדה השנייה ולאחריה בהמשך להתנקשויות מצד ישראל בפעילי טרור מרכזיים ובולטים שהשתייכו לארגון, ובהם מחמוד אבו הנוד, סלאח שחאדה, עדנאן אל-ע'ול ועוד.
בשנת 2022 מונה דף למפקד גדודי עז אל-דין אל-קאסם.
מוחמד דף שרד ניסיונות התנקשות רבים בחייו על ידי ישראל אשר גרמו לו למומים ונכות והמשיך להוביל את הזרוע הצבאית של חמאס גם במהלך המבצעים הצבאיים האחרונים של ישראל ברצועת עזה.
עלי חמינאי מכהן כמנהיג העליון של איראן החל משנת 1989 והחליף את קודמו בתפקיד, רוחאללה חומייני, אשר ייסד את הרפובליקה האסלאמית של איראן ושאליו היה מקורב ח'מיאני.
רג'יפ טאיפ ארדואן מכהן כנשיאה של טורקיה החל משנת 2014 ונחשב לאחד מהפוליטיקאים והמנהיגים הציבוריים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של טורקיה המודרנית.
ארדואן כיהן בעברו כראש עיריית איסטנבול ולימים השתלב במפלגת העקרונות הטורקית אשר הפכה בהמשך למפלגת הצדק והפיתוח.