'היום שאחרי' פרישתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) מכהונתו כיו"ר הרשות הפלסטינית והנהגה הפלסטינית אשר תשלוט בשטחי יהודה ושומרון הן סוגיות בוערות אשר מסוקרת בהרחבה בחודשים האחרונים.
נכון להיום אין זהות מוסכמת למחליף של מחמוד עבאס, בעוד יו"ר הרשות הפלסטינית לא סימן מצדו מועמד המוסכם על ידו ולא הביע תמיכה פומבית בשם של מנהיג פלסטיני כמחליפו העתידי.
לאור האמור הנסיבות הנוכחיות מקשות על מעבר מוסכם וברור של עמדות ההנהגה והתפקידים בהם מכהן אבו מאזן כיום בפתח, באש"ף וברשות הפלסטינית.
סיטואציה זו מתרחשת בזמנים שבהם התמיכה באבו מאזן וברשות הפלסטינית נמצאת בשפל, בעוד סקרים אחרונים שנערכו על ידי המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות מעלים שכ-90% מהציבור הפלסטיני ביהודה ושומרון תומך בסיום כהונתו של אבו מאזן כיו"ר הרשות.
עוד יש להדגיש את חוסר האהדה של מנגנוני הרשות הפלסטינית והתדמית אשר נקשרת אליהם כגופים מושחתים אשר משתפים פעולה עם ישראל וכאלה שבהובלת אבו מאזן לא הגיעו להישגים בדרך למימוש שאיפותיהם הלאומיות של הפלסטינים.
העמימות השוררת סביב זהות היורש של הראיס והפרוצדורה אשר במהלכה יוחלט על מינויו של המנהיג הפלסטיני הבא מייצרת דאגה בקרב מקבלי ההחלטות בישראל, על רקע היעדר מנהיג פלסטיני הזוכה לקונצנזוס או תמיכה רחבה בציבור הפלסטיני.
החשש מפני היום שאחרי נוצר בעקבות הפוטנציאל להסלמה ביטחונית על רקע הוואקום הפוליטי שעשוי לשרור בשטחים לאחר ירידתו מהבמה השלטונית של האדם אשר שולט ביד רמה באזור מזה כ-20 שנים.
סיטואציה זו מתרחשת כאשר ברקע חמאס פועל על מנת להעמיק את שליטתו ואחיזתו בשטחי הרשות הפלסטינית.
בניגוד לתפיסה הרווחת כלפי מוסדות הרשות, בחמאס זוכים לאהדה בשטחי יהודה ושומרון, כאשר לצד הירידה בתמיכה במאבק חמוש על רקע מלחמת חרבות ברזל ארגון הטרור עדיין נתפס בקרב הציבור כמי שמוכן לנקוט בפעולות מעשיות לקידום המטרות הפלסטיניות, גם במחיר אישי כבד.
נזכיר שהיה זה חמאס אשר זכה בבחירות האחרונות לממשלת הרשות הפלסטינית שנערכו בשנת 2006, ואשר לאחריהם ביצע ארגון הטרור הפיכה ברצועת עזה, אגב גירוש נציגי פתח, ובמה שנודע לימים כפילוג הפנים-פלסטיני שתוצאותיו ניכרות בשטח עד היום.
הדיון בעניין עתידה של הרשות הפלסטינית והגורמים הלגיטימיים אשר ימשלו בשטחים הנתונים לשליטתה ויהוו בגדר נציגיהם הרשמיים והמוסכמים של הפלסטינים בקהילה הבינלאומית הינה בעלת חשיבות יתרה בעידן של מלחמת חרבות ברזל.
כאמור, נדבך מרכזי בשיחות המתקיימות בין ישראל לבעלות בריתה על רקע המלחמה מתמקד בסוגיית היום שאחרי ברצועת עזה.
השליטה ברצועת עזה וזהות הגורמים שעתידים למלא את מקומו של חמאס מהווה עניין עצמאי ורב חשיבות המשליך בתורו על המשך המלחמה ועל הלגיטימציה להמשך הנוכחות של צה"ל בעזה ופעילותו באזורים שונים בה, לרבות ברפיח.
יחד עם זאת קשה לנתק בין שני הדיונים, הראשון באשר לעתידה של הרשות הפלסטינית והאחר באשר ליום שאחרי מלחמת חרבות ברזל. דברים אלו נכתבים שעה שבמצב הקיים הרשות הפלסטינית נתפסת כמועמדת מרכזית לשליטה עתידית ברצועה.
בהקשר זה יש לציין את היעדרם של גורמים פלסטינים אחרים הפעילים בזירה הפוליטית המקומית שיש בידם את היכולת והרצון לקחת את השליטה לידיהם, היעדר תמיכה בינלאומית בהנהגה אחרת בעזה מלבד הרשות הפלסטינית וחוסר ההיתכנות למשילות מצד גורמים לא פלסטינים.
אולם המשך הפיצול הפנים פלסטיני בין רצועת עזה ליהודה ושומרון ובין חמאס לפתח ואשף עומד כמכשול מרכזי בפני הניסיונות למצוא אלטרנטיבה שלטונית ברצועת עזה.
במובן זה, על אף הבנתו של חמאס שהמשילות שלו ברצועת עזה עשויה להגיע לקיצה, עדיין קיימת חשיבות בקבלת 'ברכתו' של ארגון הטרור לכל גורם אחר שייכנס בנעליו.
דברים אלו עשויים להיות נכונים גם בעבור לגיטימציה ציבורית מצד האוכלוסייה הפלסטינית לשלטון חלופי בעזה אשר לא ייתפס כזר ומשתף פעולה עם ישראל אלא כזה הנוצר במסגרת קואליציה פנים פלסטינית ופועל למען האינטרס הפלסטיני.
לצד זאת, הנהגה עתידית שתמשול ברצועת עזה תידרש לפעול באחדות עם ההנהגה בשטחי הרשות הפלסטינית, וזאת בזמנים שבהם יידרש שיקום מהותי ברצועת עזה ולשם כך גם שיתוף פעולה מכל קצוות הקשת הפוליטית.
בנוסף לכך יש להדגיש את הראייה העתידית של ארה"ב ומדינות באירופה לפיה על ההרס שנגרם במסגרת המלחמה תיבנה התוכנית לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני.
אחדות פוליטית, מדינית ושלטונית בין רצועת עזה ליהודה ושומרון הינה חיונית בעיניים מערביות לצורך חתירה לחידוש התהליך המדיני והכרה במדינה פלסטינית, נושאים אשר כבר כעת עולים במסגרת דבריהם של מקבלי ההחלטות בקרב בעלות בריתה של ישראל.
בהקשר זה, הסיטואציה שנוצרה על רקע האירועים האחרונים מייצרת, לתפיסת ארה"ב והאיחוד האירופי, הזדמנות שאותה נדרש לנצל לצורך הגעה לפתרון שתי המדינות, המהווה לראייתם כאמצעי המרכזי לשם מניעת הישנותם של אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם.
התרחישים השונים לרשות הפלסטינית ביום שאחרי אבו מאזן
העברה מסודרת של מושכות ההנהגה
התרחיש הראשון מתמקד בסיטואציה שבה עולה מנהיג פלסטיני אשר יקבל לידיו את מוסרות השלטון בהסכמה רחבה המייצרת לגיטימציה שלטונית.
סיטואציה זו, שהינה ככל הנראה המועדפת על ישראל ובעלות בריתה, וכזו שעשויה למנוע שינויים דרסטיים וקשים לצפייה בזירה הפוליטית הפלסטינית, עשויה להתקיים במס' מצבים חלופיים.
במסגרת זאת ניתן למנות ראשית פעולה יזומה מצד אבו מאזן ותמיכתו של יו"ר הרשות הפלסטינית במועמד בעל לגיטימציה אזרחית וקשרים בקרב מנגנוני הרשות, וזאת כל עוד אבו מאזן מצוי בעמדה המאפשרת לו לקדם מועמד המוסכם על ידו.
אפשרות חלופית היא אימוץ ההוראה הקבועה בחוק הפלסטיני על פיה יו"ר הפרלמנט יכהן באופן זמני כיו"ר הרשות הפלסטינית עד לעריכתן של בחירות כלליות בתוך שישים ימים.
אופציה זו נראית לא סבירה על רקע החשש של מקבלי ההחלטות ברשות ובפתח מעלייתו של חמאס במסגרת בחירות שיערכו בקרב הציבור הפלסטיני והישנותם של האירועים משנת 2006, במהלכם נבחרי בכיר חמאס איסמעיל הניה כראש ממשלת הרשות. דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח האהדה לה זוכה חמאס בציבור הפלסטיני, סוגיה שתתואר עוד להלן.
לבסוף, אלטרנטיבה נוספת להעברה חלקה יחסית של מושכות ההנהגה עשויה להיווצר בעקבות הסכמות אשר יתקבלו בקרב הגופים הרלוונטיים באשף ובפתח – הוועד הפועל של אשף והוועד המרכזי של פתח.
מועמד כאמור שיסומן כיו"ר הרשות הפלסטינית הבא ייאלץ, לצורך מימוש ייעודו הפוליטי, לקבל את ברכתם של אותם ארגונים פלסטינים אשר יהיו מסוגלים לספק בעבורו את מטרית התמיכה וההגנה הנדרשת במקרה של התנגדות חמושה למינויו ושתהיה חיונית בהמשך לצורך הפגנת משילות באזור.
בנוסף, על מועמד שכזה יהיה לקבל הכרה מצד מדינות הציר הסוני המתון אשר בתמיכתם הוא יהיה תלוי במהלך כהונתו.
עלייתו של חמאס
אחד מהתרחישים הפאסימיים העולים במסגרת הניסיון לשרטט את תמונת המצב בשטחי הרשות הפלסטינית ביום שלאחר לכתו של אבו מאזן חוזה בכיבוש השלטון על ידי חמאס.
תרחיש זה מתבסס על האהדה לה זוכה ארגון הטרור בקרב הציבור הפלסטיני בשטחים, אשר לא איבד ממעמדו לאחר הפלישה לישראל והטבח שביצע ביישובי הדרום.
על אף ההרס הרב שהביאה המלחמה לרצועת עזה, שיעור התמיכה בחמאס בקרב הציבור הפלסטיני נותר גבוה.
בהתאם לסקר שנערך על ידי המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות בחודש מרץ האחרון עולה שהתמיכה במתקפה של חמאס על יישובי ישראל עומדת על 71%, בעוד שיעור של 70% מהמשתתפים מרוצים מהתפקוד של ארגון הטרור במהלך המלחמה.
על אף ירידה מסתמנת בתמיכה בהתנגדות אלימה וחמושה מצד פלסטינים לשם מימוש שאיפותיהם המדיניות, חמאס ממשיך להוות כוח פוליטי דומיננטי גם בשטחי יהודה ושומרון.
בסיטואציה של וואקום פוליטי וחוסר וודאות אשר עשוי לשרור בשטחי הרשות הפלסטינית עולה החשש שמא חמאס ינצל את תשתיותיו וכוח האדם העומד לרשותו על מנת למנף את האהדה בציבור לכדי רווחים פוליטיים.
לצד האמור יש לציין כי מאז פתיחתה של המלחמה כוחו של ארגון הטרור בשטחים נחלש, על רקע המעצרים הרבים של פעילי חמאס על ידי ישראל.
עם זאת, הסכמות בין ישראל לחמאס באשר לשחרורם של אסירי הארגון בתמורה לחטופים הישראלים וגירושם לשטחי יהודה ושומרון עשויות לחזק את ארגון הטרור.
במצב שכזה לא מן הנמנע שחמאס ידע למצב את עצמו כאחד מהמועמדים הבולטים לרשת את ההנהגה הפלסטינית באזור, תוך היעזרות במשאביו כארגון מאוחד הפועל כמקשה אחת בסביבה הנתונה למחלוקת פוליטית ופנימית.
דברים אלו מקבלים דגש בייחוד נוכח היעדר תמיכה ציבורית במנגנוניה של הרשות הפלסטינית ובפוליטיקאים המזוהים עמה או עם אבו מאזן, ועל רקע חולשה יחסית שעשויה להיווצר אצל הפתח ובכיריו במקרה של פיצולים פנימיים במסגרת המאבק על הנהגת הרשות.
תרחיש 'משחקי הכס'
תרחיש זה מהווה בגדר סיטואציה נוספת שעשויה לרקום עור וגידים ולהתגבש לאחר סיום כהונתו של אבו מאזן במקרה של היעדר גורם בולט שיקבל תמיכה רחבה יחסית למינויו כיו"ר הרשות הפלסטינית בקרב גורמים פלסטינים רשמיים והציבור הפלסטיני.
במצב שכזה עולה החשש מאי סדר אזורי ומהיווצרותם של מאבקים בין פלגים ומנהיגים פלסטינים שונים על משאבים ושליטה בשטחים ביהודה ושומרון.
במאבק שכזה עשויים להיות מעורבים הפתח או קבוצות אשר יתפצלו מהתנועה האם, פלגים חמושים אחרים הפועלים במרחב האזורי וכן חמולות וקבוצות מקומיות א-פוליטיות המחזיקות בכוח אדם וגישה לאמצעי לחימה.
עימותים פנימיים כאמור יכולים להסתיים עם הצלחתו של גוף אחד או מנהיג פלסטיני בודד להשליט סדר ומשילות על הציבור הפלסטיני וארגונים אחרים, בנפרד או כחלק מקואליציה רחבה יותר שיעמוד בראשה.
לחלופין, הסלמה באזור ועימותים אלימים במעורבותם של ארגונים ופלגים מאוזנים יחסית בכוחם ובמשאבים שעומדים לרשותם עשויה להוביל להיעדר הכרעה ולחלוקת השטח לאזורים הנתונים לשליטתם של כוחות שונים.
מצב שכזה עשוי להיות לרעתה של ישראל עקב היעדרותו של גורם אחד המוסמך להפעיל כוח חמוש בשטחי יהודה ושומרון כדוגמת מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית שעמו מדינת ישראל יכולה לבוא בדין ודברים.
בנוסף, תרחיש כאמור עשוי להעלות את הסבירות להתקוממות פלסטינית שתופנה גם כלפי ישראל במצב של אבדן שליטה בשטחי הרשות הפלסטינית.
סיטואציה זו שבסופה אינתיפאדה פלסטינית שלישית עשויה להתממש במקרה שבו לא יהיה נוכח גוף דומיננטי שבאפשרותו לתת מענה לדרישותיו של הציבור הפלסטיני, להרתיע מפני התקוממות חמושה ולמנוע מבעוד מועד התארגנויות טרור מקומיות אשר עשויות להתרחב בפעילותן.
המועמדים הבולטים להנהגה הפלסטינית ביום שאחרי עידן אבו מאזן
לאור האמור קיימת חשיבות בהבנת הסביבה הפוליטית הפלסטינית והכוחות המרכזיים הפועלים במרחב האזורי, לצד הכרה של הגורמים והגופים הפוטנציאליים להנהגה העתידית בשטחי הרשות הפלסטינית.
מועמדים בולטים להנהגה עשויים להגיע לעמדות השפעה שיאפשרו להם לקחת חלק בעיצוב המרחב האזורי הפלסטיני באופנים אשר ישליכו במישרין על הסכסוך הישראלי פלסטיני ועל חייהם של אזרחי מדינת ישראל.
דברים אלו נכונים בייחוד על רקע מלחמת חרבות ברזל והשלכותיה על הציבור הישראלי והניסיונות למנוע פלישה נוספת לישראל בעתיד.
לצד זאת קריאה נכונה של המפה הפוליטית הפלסטינית חיונית בזמנים שבהם נצפים שינויים בתפיסה הבינלאומית של הסכסוך הישראלי פלסטיני והדרכים לפתרונו.
בהקשר זה ניתן לציין את מוכנותן של מדינות, ובהן בעלות בריתה של ישראל, לנקוט בפעולות שמהן נמנעו עד עכשיו ובכלל זאת הכרה פומבית במדינה פלסטינית, וזאת גם מחוץ למסגרת של מו"מ ישיר בין הצדדים לסכסוך.
במצב הדברים הקיים ניתן למנות מס' דמויות מוכרות בסביבה הפלסטינית וארגונים בעלי השפעה ותמיכה בקרב הציבור אשר עשויים להיות מועמדים ריאליים להנהגה הפלסטינית ולרשת את אבו מאזן לאחר לכתו.
חלקם משתייכים לסביבתו הקרובה של אבו מאזן ואחרים אינם זוכים לתמיכתו, יש כאלה שפועלים במסגרת המוסדות הרשמיים של הרשות הפלסטינית ואחרים מחוצה להם ומתבססים בתורם לא על כהונתם או קרבתם לראיס כמו על האהדה שאותה מקבלים מהציבור.
מרואן ברגותי
מרואן ברגותי, לשעבר מנהיג התנזים, נחשב כאחד הבולטים אשר עשויים להיכנס בנעליו של אבו מאזן.
ברגותי, אשר נחשב בקרב רבים בישראל כארכי-טרוריסט, עלה לתודעה הציבורית הפלסטינית במהלך האינתיפאדה הראשונה והוביל את אחת מהזרועות הצבאיות של הפתח במהלך ימי האינתיפאדה השניה.
נכון להיום ברגותי מרצה 5 עונשי מאסר עולם ו-40 שנים בישראל בגין רציחתם של חמישה בני אדם וזאת בהתאם לפסיקת בית משפט משנת 2004.
בכירותו של מרואן ברגותי בקרב המועמדים לרשת את תפקידו של אבו מאזן נעוצה בתמיכה הרחבה שהוא מקבל בציבור הפלסטיני ובכך שנחשב כגורם שמסוגל להוביל לאחדות השורות ולפיוס פנים פלסטיני בין חמאס לפתח.
בהקשר זה יש לציין שהאהדה כלפי ברגותי מגיעה מקרב גורמים שונים בקשת הפוליטית, ובהם מי שמחזיקים בתפיסות חילוניות ולאומיות וגם מי שמשתייכים לארגונים אסלאמיים.
מה שמסייע לפופולריות של ברגותי הינו התפיסה מצד הפלסטינים לפיה הוא אינו משתייך לפתח או לחמאס, מה שמקנה לו תמיכה חוצת מגזרים ומפלגות, וזאת על אף חברותו בוועד המרכזי של הפתח.
בעיני הציבור הפלסטיני תדמיתו של ברגותי מזוהה עם המאבק למען המטרה הפלסטינית ושמו אינו מתקשר לתדמית השלילית והאופורטוניסטית הדבקה במועמדים אחרים הפועלים במסגרת הרשות הפלסטינית.
אהדתו של ברגותי קיבלה גושפנקא רשמית במסגרת תוצאות סקר שנערך על ידי המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות אשר מורות שהינו המועמד הפופולארי ביותר מבין המתמודדים להנהגה הפלסטינית.
מוחמד דחלאן
מוחמד דחלאן הינו יליד ח'אן יונס והיה בעברו דמות בולטת באשף ובפתח ומראשי המנגנון המסכל של הרשות הפלסטינית ברצועת עזה בעת שבה התרחשו העימותים בין פתח לחמאס בשנת 2006-2007, אשר לאחריהם גורשו אנשי הפתח משטחי הרצועה.
מזה כ-13 שנים דחלאן חי באיחוד האמירויות לאחר שעזב את שטחי רצועת עזה בעקבות השתלטות חמאס על האזור ורדיפה של דמויות בפתח שזוהו עם דחלאן, וכן גירושו משטחי יהודה ושומרון אשר הגיע לאחר מכן וסילוקו מתנועת הפתח.
התפתחויות אלו התרחשו על רקע החשדות לפיהן דחלאן חתר תחת אבו מאזן ופעל על מנת להדיח אותו מתפקידו כיו"ר הרשות הפלסטינית, לצד האשמות שעלו בגין ניסיונותיו להקים כוח חמוש שיפעל בהתאם להוראותיו.
לאורך השנים דחלאן נשפט שלא בנוכחותו על ידי בתי משפט פלסטינים בגין האשמות על שחיתות והצהרות בגנות הרשות הפלסטינית, אשר כתוצאה מכך גזרו עליו עונשי מאסר.
חוזקתו של מוחמד דחלאן טמונה בקשרים שטיפח עם מנהיגים ומקבלי החלטות במדינות ערב המתונות, ובהם עבד אל פאתח א-סיסי ומנהיגים במדינות המפרץ הערביות ובהן איחוד האמירויות.
לצד זאת דיווחים בכלי תקשורת מתארים את התמיכה לה זוכה דחלאן גם ברצועת עזה ובייחוד באזור ח'אן יונס, עיר הולדתו, לצד מוקדי תמיכה ונאמנות גם בשטחי הרשות הפלסטינית מצד תושבים פלסטינים וארגונים חמושים.
במסגרת פעילותו הפוליטית דחלאן מעורב בניסיונות לקדם פיוס פנים פלסטיני בין פתח לחמאס ואף היה מעורב בהתקשרות של איחוד האמירויות בהסכמי אברהם, בתקופה שבה שימש כיועץ מיוחד לנסיך יורש העצר האמירתי מוחמד בן זאיד.
בתור מי שכבר אינו משתייך לתנועת הפתח ונמצא ביחסי יריבות עם אבו מאזן דחלאן נהנה מתדמית נקיה יותר בעיני הציבור הפלסטיני בהשוואה לאופן שבו נתפסים מועמדים אחרים המקורבים לאבו מאזן ואשר מכהנים ברשות.
עם זאת, מהעבר האחר ועל אף קשריו חוצי המגזרים של דחלאן בקרב מדינות ערב והפלסטינים כאחד, נדמה כי סילוקו מהפתח והעובדה שאינו מתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית מזה מס' שנים עשויים להקשות על יכולתו להגיע לעמדות בכורה בהנהגה הפלסטינית.
דברים אלו נכונים אלא במקרה שבו יוחלט בקרב המוסדות הפלסטינים הרשמיים על שיקום היחסים עם דחלאן וקבלתו מחדש לחיקם.
חוסיין א-שייח'
חוסיין א-שייח' נחשב כמועמד המועדף על אבו מאזן להנהגת הרשות הפלסטינית ואשר אותו מינה למזכ"ל הוועד הפועל של אשף בנוסף לחברותו של א-שייח' בוועד המרכזי של פתח.
בעקבות זאת יש מי שמסיקים שבכך פועל אבו מאזן על מנת לקדם את כהונתו העתידית של א-שייח' כיו"ר הרשות הפלסטינית ומנהיגה לעתיד של תנועת אשף.
קרבתו של א-שייח' ליו"ר הרשות הפלסטינית וכהונתו בתפקידים בכירים במוסדות הפלסטינים מציבים אותו כמס' 2 של אבו מאזן ובעמדה נוחה להיכנס לנעליו של הראיס בהמשך הדרך.
בין היתרונות העומדים לזכות חוסיין א-שייח' ניתן למנות בנוסף את קשריו עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית וכן יחסיו עם מנהיגים במדינות הציר הסוני המתון וישראל, כאשר א-שייח' מצדד בהמשך שיתוף הפעולה עמה.
יחד עם זאת יש לציין שמזכ"ל אשף אינו נהנה מתמיכה רבה בקרב הציבור הפלסטיני, על רקע האשמות שהועלו כנגדו בגין שחיתות והשתייכותו למנגנוני הרשות הפלסטינית ולמעגל מקבלי ההחלטות אשר כלפיהם עולות ביקורות קשות בשנים האחרונות מקרב האוכלוסייה האזרחית.
מועמדים נוספים
לצד המועמדים הבולטים להנהגה הפלסטינית עולים מעת לעת שמות נוספים של פלסטינים הפעילים בזירה הפוליטית, חלקם אוחזים בתפקידים רשמיים במוסדות ההנהגה של הרשות הפלסטינית ואחרים מגיעים מרקע פוליטי בעל חשיבות להיסטוריה הפלסטינית.
מועמד בולט מקרבם הינו מאג'ד פרג' המכהן כראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני ואשר ידוע בשל קרבתו ונאמנותו לאבו מאזן.
תפקידו כראש המודיעין הכללי, אחד הגופים הדומיננטיים ברשות הפלסטינית, מקנה לפרג' יתרון מפאת הסמכות והמשאבים העומדים לרשותו.
מלבד מאג' פרג' מועמד נוסף המקורב לאבו מאזן הינו מחמוד אל-עאלול, המכהן כסגנו של אבו מאזן וחבר בוועד המרכזי של תנועת הפתח.
בנוסף למקורביו של אבו מאזן, מועמד נוסף הינו נאסר אל-קודווה, אחיינו של יאסר ערפאת ומי שכיהן במגוון תפקידים דיפלומטיים מטעם הרשות הפלסטינית, ובהם שר החוץ הפלסטיני והשגריר הפלסטיני באו"ם.
אל-קודווה, אשר ידוע כמבקר של אבו מאזן ומרבה לצאת כנגד יו"ר הרשות הפלסטינית, מחזיק בקשרים עם מדינות מערביות ולוקח חלק בניסיונות לגבש רפורמות ברשות פלסטינית בדרך ליצירתה של רשות פלסטינית מחודשת.
כמו כן, פוליטיקאי נוסף ששמו מוזכר בקשר להנהגה הפלסטינית העתידית הינו ג'יבריל רג'וב, מי שמכהן כיום כיו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל.
מאז מינויו לתפקיד, שמה של ההתאחדות הפלסטינית עלה לכותרות על רקע אירועים פוליטיים ואקטואליים הנוגעים לפעילות דיפלומטית כנגד מעורבותם של ספורטאים ומוסדות ספורט מישראל בתחרויות וגופים בינלאומיים.
רג'וב כיהן בעברו בתפקידים בכירים בפתח ובהם מזכ"ל הועד הפועל של התנועה בשנת 2017 ונחשב כבעל קשרים עם בכירים בחמאס.
