בבית הלבן מסכמים את ביקורו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במדינות המפרץ הערביות, ערב הסעודית, קטאר ואיחוד האמירויות הערביות.
סבב הפגישות של טראמפ במרחב האזורי הוליד מספר כותרות ואירועים משמעותיים, ובהם המפגש אשר נערך בין נשיא ארה"ב לנשיא סוריה אחמד א-שרע, וההכרזה על הסרתן של הסנקציות אשר הוטלו על סוריה עוד בתקופת משטרו של הנשיא הקודם.
התפתחויות אלו מצטרפות לאירועים משמעותיים נוספים עוד לפני הביקור הנוגעים למדינות המפרץ, ובכלל זאת בכל הנוגע לפרויקט הגרעין האזרחי של ערב הסעודית.
לצד האמור, הדגש שמייחסים בממשל האמריקאי בעקבות הגעתו של טראמפ לאזור ניתן בייחוד לפן המסחרי והתוצאות הכלכליות של סבב הפגישות שערך נשיא ארה"ב עם מנהיגי מדינות המפרץ.
לפני כשעה הבית הלבן פרסם ב-X מדבריו של טראמפ, אשר התייחס להיקף ההשקעות שיכנסו לארה"ב שלדבריו יעלו על 10 טריליון דולר.
באתר הבית הלבן פורסם אתמול כי טראמפ חתם עם קטאר על שורה של הסכמים ועסקאות אשר שוויין הכולל עולה על 1.4 טריליון דולר, לרבות מכירה של מאות מטוסי בואינג המוגדרת כגדולה בהיסטוריה.
ההסכמים הכלכליים עם קטאר מגיעים בהמשך להתחייבותה של ערב הסעודית על השקעה בסך של כ-600 מיליארדי דולרים, אשר הוכרזה במהלך ביקורו של טראמפ במדינה.
בהקשר זה, הבית הלבן מפנה לקשרים הקיימים בין ההסכמים הכלכליים, לרבות הסכמי הסחר אשר נכרתו קודם לכן מול בריטניה וסין, לבין ההשפעות החיוביות שיש לכך על הכלכלה האמריקאית.
בהתאם לפרסום, אותן השקעות מביאות למה שמתואר בגדר רנסנס ייצור (manufacturing renaissance), צמיחה כלכלית ויצירה של מקומות עבודות בשכר גבוה.
מבט מדיני
החודשים הראשונים בכהונתו השניה של טראמפ בבית הלבן ממחישים את המקום המרכזי שמקבלת הכלכלה האמריקאית במסדרונות הממשל, הן במדיניות הפנים והן במדיניות החוץ.
בהקשר זה, הגעתו של נשיא ארה"ב למפרץ הפרסי ותוצאותיו המעשיות של ביקורו ייתכן ומעידות על אופיה של הדיפלומטיה האמריקאית בתקופתו של טראמפ, כאמצעי מרכזי לקידום יעדים בעלי חשיבות מבית.
מגזרי האנרגיה של מדינות ה-GCC וההשקעות הזרות אשר יגיעו לפתחה של ארה"ב מקרב מדינות המפרץ עשויים להוות בגדר קלף כלכלי רב חשיבות אשר לא נוצל במלואו בתקופת כהונתו של ביידן.
אלו, יחד עם הסכמי סחר חדשים מול סין ומדינות אירופה, יכולים לקדם את טראמפ בדרך ליעדים במדיניות הפנים של הבית הלבן, ובמרכזם צמצום הגירעון והגדלת היצע מקומות העבודה לאזרחי ארה"ב.
התנהלות זו של הממשל בארה"ב עשויה לשפוך אור על מדיניות החוץ האמריקאית בארבע השנים הקרובות, ובייחוד על חשיבותן של מדינות ערב עתירות האנרגיה, אשר היחסים הדיפלומטיים מול חלקן התערערו בתקופתו של ביידן.
בהינתן החשיבות הקיימת לפן הכלכלי, אוזן קשבת עשויה להינתן להחלטות אשר יתאפיינו בהשפעות כלכליות מיטיבות על חשבון מאזני כוחות מסורתיים או היבטים בעלי גוונים אידאולוגיים.
שיקולים אלו עשויים בתורם לייצר גישה פתוחה יותר מצדה של ארה"ב כלפי דרישות אשר יועלו מצדן של מדינות ערב, כפי שניתן לראות גם היום במוכנותה של וושינגטון להסיר את הסנקציות על סוריה, לחזק את היחסים מול ערב הסעודית וכן להיכנס למגעים גרעיניים מול איראן.
התנהלות שכזו והשינויים בסדרי העדיפויות האמריקאיים ייתכן ומלמדים הגדרה מחדש של מסגרת הקווים האדומים של וושינגטון במרחב המזרח תיכוני.
