ישראל ואינדונזיה הגיעו להסכמות על התנאים לנורמליזציה בין המדינות וזאת לאחר מס' חודשים של שיחות חשאיות בהשתתפות המדינות.
המגעים נערכו במעורבותם של שר החוץ ישראל כץ, ראש הממשלה בנימין נתניהו ומזכ"ל הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD).
בהתאם להבנות, ישראל הסכימה להסיר את התנגדותה להצטרפות של המדינה המוסלמית הגדולה בעולם ל-OECD בכפוף לנרמול היחסים בין אינדונזיה לישראל ולכינון יחסים דיפלומטיים, כך בהתאם לפרסום בידיעות אחרונות ובאתר ynet (www.ynet.co.il, פורסם ביום 11.4.2024).
רקע
נכון להיום ישראל ואינדונזיה אינן מקיימות יחסים דיפלומטיים רשמיים, על רקע נטייתה המוצהרת של המדינה המוסלמית הגדולה המפגינה עמדות פרו-פלסטיניות ותומכת במאבקם של הפלסטינים מול ישראל ובשאיפותיהם המדיניות.
עמדות כאמור נטועות גם בדעת הקהל בחלקים מהציבור האינדונזי הדוחים נורמליזציה עם ישראל, וזאת בהתאם לסקר שנערך על ידי Saif Mojani Research and Consulting בחודש מאי בשנת 2022 לפיו כ-69% מהאינדונזים מביעים עמדות שליליות כלפי ישראל (www.aljazeera.net, פורסם ביום 28.9.2023).
דוגמא למדיניות רשמית ופרו-פלסטינית מצד אינדונזיה ניתנה במהלך מלחמת חרבות ברזל, כאשר האחרונה צידדה בתביעה שדרום אפריקה הגישה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק שבהאג.
על אף האמור חשוב להדגיש כי שתי המדינות מקיימות יחסים לא רשמיים מזה שנים, כאשר היקף הסחר בין ישראל לאינדונזיה מוערך במאות מיליוני דולרים בשנה.
מסחר כאמור מתבטא בייצוא ישראלי לאינדונזיה של אמצעי לחימה כדוגמת מטוסים, מל"טים, ציוד צבאי, סיוע רפואי ועוד.
בנוסף ובהיבט הדיפלומטי משלחות אינדונזיות ביקרו בישראל לאורך השנים ומהעבר האחר גם בכירים ישראלים הגיעו לאינדונזיה, ובהם ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין בשנת 1993 ונפתלי בנט (בעת שהיה שר הכלכלה) בשנת 2013.
לכך יש להוסיף שיתוף פעולה המתקיים בין הצדדים לעיתים במסגרת הצבעות המועלות במוסדות האו"ם, הסכמות באשר לכניסה של תיירים ישראלים לאינדונזיה ותיירים אינדונזים לישראל, ועוד.
ירידה לפרטים
ההסכמה העקרונית באשר לנרמול היחסים בין ישראל לאינדונזיה הגיעה כאשר ברקע שאיפתה של המדינה המוסלמית להתקבל מזה זמן מה לארגון לשיתוף פעולה כלכלי בו חברה ישראל, אשר דורש קונצנזוס מצד כל המדינות החברות לצורך קבלתן של מדינות חדשות לארגון.
בשבועות האחרונים פנה ארגון OECD לישראל בבקשה שתסיר את ההתנגדות לצירופה של אינדונזיה לארגון, בעוד ישראל התנתה את הסכמתה בהתחייבות מצד אינדונזיה לנרמל את יחסיה עם ישראל.
בהתאם להסכמות בין הצדדים, הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ואינדונזיה יחלו בתהליך הבדיקה להתאמתה של המדינה המוסלמית הגדולה לארגון אשר עשוי להימשך כשנה עד שלוש שנים.
החלטה סופית בעניין צירופה של אינדונזיה לארגון תהיה כפופה לכינון יחסים דיפלומטיים רשמיים בין אינדונזיה לבין ישראל (www.now14.co.il, פורסם ביום 21.2.2024).
בין השורות
המגעים מבטאים התחזקות המגמה של יחסים וקשרים קיימים בקרב ישראל ואינדונזיה אשר עולים כעת על מסלול ישיר ורשמי.
יש לציין שההסכמות בין הצדדים מגיעות בהמשך לשינוי בהנהגה באינדונזיה על רקע בחירתו לנשיאות של שר ההגנה האינדונזי לשעבר, פרבואו סוביאנטו, המצדד בתפיסות פרו מערביות ומאמץ גישה מתונה יותר כלפי ישראל.
על רקע האמור, ההתפתחויות האחרונות עשויות לסמן שינוי במדיניות החוץ האינדונזית והכרעה בקרב מקבלי ההחלטות לטובת העמקת היחסים עם ישראל, לאחר שנים שבהם היחסים נוהלו בחשאי ובאופן בלתי רשמי.
בהתאם לכך, הביקורת של אינדונזיה כלפי ישראל על רקע מלחמת חרבות ברזל והמשבר ההומניטרי ברצועת עזה, ותמיכתה בתביעה שהוגשה כנגד ישראל בהאג דורשת הסתכלות באור שונה.
הפערים בין הפן ההצהרתי לבין הפן המעשי בהתנהלותה של אינדונזיה ממחישים את מורכבותה של הסיטואציה ואת הליכתה של ג'קרטה בין הטיפות.
בהקשר זה, ועל אף החשיבות של חיזוק המעמד הכלכלי והמדיני וההבנה כי אותם היעדים עוברים דרך ירושלים, עדיין קיימת חשיבות בהמשך השמירה והתמיכה בעמדות פרו פלסטיניות המזוהות עם אינדונזיה ומתקשרות לעמדות רווחות בקרב האוכלוסייה המקומית.
התמונה הרחבה
ההסכמות בין ישראל לאינדונזיה באשר לנרמול היחסים ביניהן מהוות המשך של הקו אשר החל במסגרת הסכמי אברהם.
כזכור, מערכת ההסכמים אשר נחתמה לקראת בסוף שנת 2020 הסדירה את נרמול היחסים בין ישראל לבין איחוד האמירויות תחילה, אשר גם עמה קיימה ירושלים קשרים לא רשמיים תקופה ארוכה. בהמשך מדינות ערביות נוספות (בחריין, סודן ומרוקו) הצטרפו למערכת הסכמי אברהם.
במוקד ההסכמים ישנן הסדרות שונות בעלות אופי כלכלי ומדיני לטובת המדינות הערביות השותפות להם, הניתנות בתמורה לנרמול יחסיהן עם ישראל וזאת בסיוע מערבי מצד ארה"ב וכעת גם במעורבותו של הארגון לשיתוף פעולה כלכלי.
מגמה זו אשר מתרחשת דווקא בשיא הלחימה ברצועת עזה ממחישה את מערך השיקולים המגוון העומד לנגד עיניהן של מדינות העולם המוסלמי אשר חלקן שואפות לפיתוח כלכלי, מדיני וביטחוני אשר לעיתים מתנגש את נאמנותן לפלסטינים.
איתותים להצטרפותה של אינדונזיה למעגל השלום עם ישראל יכולים להשפיע בתורם ולהחזיר בחזרה לסדר היום העולמי גם את הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית, אשר המגעים להבשלתה ממשיכים להתקיים בשבועות האחרונים במעורבותה של ארה"ב.
על אף האמור חשוב לשים את הדברים בהקשרם הנכון, כאשר הסכמה להכרה עתידית בישראל מצד אינדונזיה אין משמעותה עדיין נורמליזציה בפועל.
בהקשר זה, מראות המשבר ההומניטרי ברצועת עזה והתארכותה של מלחמת חרבות ברזל עשויים להטיל צל על השלמת המגעים ואף לייצר מכשולים גם בדרכה של ריאד לנורמליזציה עם ירושלים.
לא מן הנמנע כי בעתיד הקרוב ישראל תיאלץ לבחור בין מילוי יעדי המלחמה בשלמותם והחתירה להשמדה מוחלטת של חמאס ברצועת עזה לבין הישגים מדיניים והסדרת יחסיה עם מדינות מוסלמיות.
השאיפה להרחיב את מעגל השלום עשויה לגרור וויתורים ופשרות מצדה של ישראל בסכסוך הישראלי פלסטיני.
צעדים אלו עשויים להתקיים בהינתן שתימצא הנוסחה המתאימה אשר תייצר ביטחון מספק לישראל, גם אם לא נטול סיכונים, על רקע הישארותן של הרשות הפלסטינית וחמאס (בצורה כזו או אחרת) בנוף הציבורי הפלסטיני.
