בימים האחרונים פורסמו בתקשורת תיעודים המראים קבוצה של מתפללים יהודים יורקים לכיוונם של צליינים וכנסיות בעיר העתיקה בירושלים במהלך קיום טקסי חג הסוכות.
תופעה זו מהווה חלק ממגמה אשר דווחה בחודשים האחרונים במהלכה אנשי דת נוצרים בירושלים חוו התנכלויות מצד מתפללים יהודים.
בהמשך לכך נראה שגופים בעולם הערבי והאסלאמי מנסים להעניק מימד פוליטי להתפתחויות ולערוך פוליטיזציה לתופעה, תוך ייחוסה לסוגיית הסכסוך הכולל של ישראל עם הערבים והמוסלמים במרחב.
פרסום ביומון אל-ראי הירדני מדווח על גינויים מצד המועצה הנוצרית-אסלאמית לתמיכה באל-קודס (ירושלים) לאירועים האחרונים.
בהקשר זה, הדיווח ביומון הירדני מתאר את ההתפתחויות כ-"התקפות חוזרות ונשנות שביצעו מתנחלים נגד עולי רגל נוצרים, אנשי דת, נזירים וכמרים…".
יש לציין שהתקשורת הערבית עושה שימוש בביטויים ניציים כדוגמת 'תקיפה' ו-'מתנחלים' לתיאור האירועים המתרחשים בין יהודים לנוצרים בירושלים וזאת בהשוואה לסיקור שונה המוצג בתקשורת הישראלית.
ביטויים אלו מזכירים בתורם סיקורים אחרים בתקשורת הערבית והפלסטינית, של הסכסוך בין ישראל לפלסטינים, ובכלל זאת סיקור של העימותים בסביבת מסגד אל אקצא בירושלים.
זיקה בין הזהות הנוצרית לאסלאמית ובין ההתנכלויות לנוצרים לרשויות בישראל
הדיווח ממשיך ומתאר לטענתו זיקה הקיימת בין 'אגודות יהודיות קיצוניות', כלשון הדיווח, לבין 'רשויות הכיבוש' ופעילות שמטרתה לערער את הנוכחות הנוצרית בירושלים.
הסיבה להתנהלות זו, כפי שנטען, מתקשרת לסכסוך בין ישראל לבין הערבים והמוסלמים באזור, כאשר הנוכחות הנוצרית לצד הנוכחות האסלאמית מהוות יחדיו את הזהות הערבית-אסלאמית של ירושלים ומורשתה הדתית והתרבותית.
בהקשר זה ייתכן והניסיון ליצור זיקה בין הזהות הנוצרית לזהות האסלאמית נועד לחזק את הנראטיב של מלחמת דת המתקיימת בירושלים ביוזמתה של ישראל וכך לערער את הלגיטימציה לשליטה היהודית בה.
נראטיב זה מהווה את המשכה של המגמה המתארת את הרשויות הישראליות ככובשות ומתנכלות לאתרים הקדושים בירושלים, ובייחוד למסגד אל אקצא, והפלישות התדירות לכאורה של 'מתנחלים' למתחם הקדוש למוסלמים.
האחדה בין הזהות הנוצרית לזהות האסלאמית במסגרת הזהות הערבית הכוללת מעניקה נדבך נוסף ופוליטי להתפתחויות האחרונות בניסיון לערער את מעמדה של ישראל ולבודד אותה, אשר מוצגת כמי שמעורבת באירועים.
* אל-ראי
