הרשות הפלסטינית
צילום: nayef hammouri / Shutterstock.com
הרשות הפלסטינית שוכנת בשטחי יהודה ושומרון באזור המזרח התיכון ונשלטת על ידי תנועת הפתח, המהווה גם הארגון הדומיננטי באש"ף. יושב ראש הרשות הפלסטינית הינו מחמוד עבאס (אבו מאזן) אשר החליף את קודמו בתפקיד יאסר ערפאת.
דוח מצב: מלחמת חרבות ברזל – שבוע שלישי לחודש אפריל 2024
אפריל 22, 2024
מועצת הביטחון צפויה להצביע היום על הכרה במדינה פלסטינית
אפריל 19, 2024
ראש ממשלת הרשות הפלסטינית הגיש את התפטרות ממשלתו לאבו מאזן
פברואר 27, 2024
המשך ההפגנות באיו"ש וקריאות בשבח חמאס ואנשיו
נובמבר 19, 2023
הרשות מהווה גוף שלטוני סמי-אוטונומי אשר נוסד בעקבות הסכמי אוסלו בשנות ה-90 מתוך מטרה להפקיד בסמכותו משילות חלקית על שטחים ביהודה ושומרון ורצועת עזה, כשלב ביניים אשר נועד להביא בסיומו לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והקמת מדינה פלסטינית עצמאית באמצעים דיפלומטיים.
הסכמי אוסלו שנחתמו בין ממשלת ישראל לאש"ף קבעו את העקרונות להקמה של הרשות הפלסטינית ואשר לאורם חולקו שטחי יהודה ושומרון ועזה לאזורים בשליטה פלסטינית (אזורים A ו-B) ואזורים בשליטה ישראלית (אזור C). בידי הרשות הופקדו סמכויות מינהל אזרחי, בריאות, ביטחון וחינוך בשטחים שבשליטתה.
הרשות הפלסטינית מתבססת על רשות מבצעת, מחוקקת ושיפוטית ובראשה עומד יושב הראש או נשיא הרשות הפלסטינית, הנבחר בהצבעה ישירה על ידי התושבים הפלסטינים, על אף כי הרשות לא ערכה בחירות מאז שנת 2006.
הזרוע המחוקקת של הרשות פועלת באמצעות המועצה המחוקקת הפלסטינית האחראית על חקיקת חוקים ופיקוח על הרשות המבצעת.
עד לשנת 2007 שלטה הרשות גם בשטחי רצועת עזה עד להפיכה אשר אותה ביצע חמאס וגירוש פעילי פתח מהרצועה.
פעילות אש"ף, הסכמי אוסלו והקמתה של הרשות הפלסטינית
במלחמת ששת הימים שפרצה ביוני 1967 ישראל כבשה את שטחי יהודה ושומרון אשר היו בשליטתה של ירדן עד לאותה העת, ואת שטחי רצועת עזה מידי מצרים, אשר כאמור עיקר האוכלוסייה שחיה בהן היתה פלסטינית.
ב-15 בנובמבר 1988 הכריז ארגון אש"ף במהלך כינוסה של המועצה הלאומית הפלסטינית על הקמת מדינת פלסטין. ארבע שנים לאחר מכן, בכירים ישראלים, ובהם סגן שר החוץ החלו לקיים משא ומתן עם נציגי אש"ף באוסלו, במהלכו הוסכם על הקמה של רשות פלסטינית, אשר תהא אחראית על שטחי יהודה ושומרון ועזה במהלך תקופת ביניים בת חמש שנים.
ההסכמות בין הצדדים לא כללו התייחסות לסוגיות רגישות כגון זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לשטחי מדינת ישראל (בהמשך למאורעות מלחמת העצמאות), השליטה על ירושלים ושאלת הבירה הפלסטינית במזרחה, הקמת היישובים היהודים (ההתנחלויות) בשטחי יהודה ושומרון ועוד. בחודש ספטמבר 1993 נחתמו הסכמי אוסלו בין אש"ף וישראל, במסגרתם ניתנה הכרה מצד אש"ף בישראל והכרה של ישראל באש"ף כנציגם של הפלסטינים.
בהמשך לכך הוקמה הרשות הפלסטינית מכוח הסכם עזה-יריחו שנחתם ב-4 במאי 1994, אשר התבסס על ההסכמות שהושגו באוסלו בשנת 1993. הסכם עזה-יריחו כלל נסיגה ישראלית מאזור יריחו וחלקה מרצועת עזה, והסדיר את הקמת הרשות הפלסטינית והמשטרה האזרחית הפלסטינית.
בהתאם להסכמות בין ישראל לפלסטינים לאחר הסכמי אוסלו שטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון וברצועת עזה חולקו לשטחי B, A ו-C, כדלקמן:
א. שטחי A – כ-18% משטחי הרשות באזור יהודה ושומרון, בהם לרשות קיימת שליטה אזרחית וביטחונית.
ב. שטחי B – כ-22% משטחי הרשות באזור יהודה ושומרון, בהם לרשות קיימת שליטה אזרחית (לרבות שיטור), ואילו השליטה הביטחונית ניתנה ישראל.
ג. שטחי C – כ-60% משטחי הרשות ביהודה ושומרון, אשר מצויים בשליטה אזרחית וביטחונית של ישראל, ובהם מצויות גם ההתנחלויות.
האינתיפאדה השנייה ומעורבותם של הרשות הפלסטינית, פתח ואש"ף באירועים
באינתיפאדה השנייה מעמדם של הרשות הפלסטינית וארגון אש"ף התערער בשל מעורבותם באירועים האלימים ובעימותים כנגד ישראל, ובכללם בפיגועי הטרור שכוונו כלפי האוכלוסייה האזרחית בתוך ישראל. במסגרת אותם המאורעות השתתפו פתח, חמאס והג'יהאד האסלאמי ותנועות פלסטיניות נוספות, אשר לקחו חלק בהתקוממות אשר התרחשה בשטחי יהודה ושומרון. במסגרת זאת בוצעו פעולות מחאה בדרגות שונות, אשר לבסוף התדרדרו למלחמת גרילה ופיגועי טרור כנגד כוחות צה"ל והאוכלוסייה האזרחית בישראל.
ישראל טענה שהרשות השתתפה בעצמה בפעילויות הטרור, לרבות בארגון ובמימון שלהן, אשר כללו כאמור פיגועים כלפי אזרחים ישראלים. נקודת השיא של אירועי האינתיפאדה השנייה התרחשו בשנת 2002, כאשר במהלך מבצע 'חומת מגן' כבש צה"ל את שטחי A שהיו בשליטה פלסטינית ועצר את פעילי הרשות הפלסטינית שהיו מעורבים בטרור.
גירושה של הרשות הפלסטינית מרצועת עזה
עד לשנת 2007 שלטה הרשות הפלסטינית גם בשטחי רצועת עזה, ואולם לאחר העימותים בינה לבין ארגון חמאס, איבדה הרשות הלכה למעשה את אחיזתה ברצועה לטובת ארגון חמאס אשר ביצע הפיכה באזור, ונכון להיום מהווה הריבון בפועל בשטחי הרצועה, בה הוא שולט באמצעות הזרוע הצבאית המשויכת לתנועה, גדודי עז אל-דין אל קאסם, והזרוע המדינית של הארגון.
במסגרת בחירות שנערכו לרשות המחוקקת הפלסטינית בחודש ינואר 2006 קיבל חמאס את עיקר קולות הבוחרים, ומינה מטעמו את איסמעיל הנייה לראש ממשלת הרשות הפלסטינית. עם זאת, ממשלת האחדות הפלסטינית קרסה בעקבות העימותים אשר התפתחו בין פתח לחמאס, ואשר התרכזו בשטחי רצועת עזה, וזאת בהמשך לתקופה מתוחה ועימותים בעצימות נמוכה אשר התרחשו בין הצדדים במהלך החודשים הקודמים.
בסופם של האירועים האלימים בשטחי הרצועה השתלטו חברי ארגון חמאס על מוקדי הכוח ברצועה, תוך ביצוע הוצאות להורג המוניות וגירוש נציגי הרשות מהאזור. ובמקביל לכך יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן פיזר את ממשלת האחדות הפלסטינית ומינה ראש ממשלה חלופי, בצעד אשר לא הוכר על ידי חמאס.
מנהל ואדמיניסטרציה בשטחי הרשות הפלסטינית
החל משנת 2005 מחמוד עבאס (אבו מאזן) מכהן כיושב ראש הרשות הפלסטינית, ומהווה את הדמות הדומיננטית בארגון, ובכף החליף את קודמו בתפקיד יאסר ערפאת, אשר נחשב עד למותו כאל המנהיג הבלתי מעורער של התנועה. יושב ראש הרשות מכהן בנוסף כמפקד מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, המורכבים בין היתר מהמשטרה הפלסטינית, הביטחון המסכל, המודיעין הכללי והצבאי, כוח 17 (ביטחון הנשיאות) והביטחון הלאומי. שליטתה של הרשות הפלסטינית במנגנוני הביטחון מסייעת לפתח במאבקיו מול ארגון חמאס בשטחי הגדה המערבית, שם שולטים אנשי הפתח ומבצעים מעת לעת פעילויות הכוללות מעצר של פעילי התנועה.
התיאום הביטחוני בין ישראל והרשות הפלסטינית
הצדדים מקיימים תיאום ביטחוני שוטף בשטחי יהודה ושומרון, אשר מתבסס על שיתופי פעולה בתחום הביטחוני בין מערכת הביטחון הישראלית למנגנוני הביטחון הפלסטיניים. התיאום בין ישראל והרשות הפלסטינית משקף מפגש אינטרסים בין הצדדים, אשר על אף המתיחויות ממשיכים לפעול כנגד התארגנויות חמושות באזור.
התיאום סייע בביצוע מעצרים של פעילי טרור המשתייכים לפלגים ולתנועות פלסטיניות שונות, ובראשן ארגון חמאס, אשר מנסה מעת לעת להוציא פיגועי טרור כנגד יעדים ישראלים מתוך שטחי הגדה. בנוסף לכך פועל הארגון ללא הרף מתוך מטרה לערער את היציבות באזורים שבשליטתה של הרשות הפלסטינית, וזאת תוך הסתייעות והפעלת תומכיו באזור, המרוכזים בעיקרם בערים הפלסטיניות שבשטחי A.
אש"ף ומדיניות החוץ של הרשות הפלסטינית
אש"ף מייצג את הרשות הפלסטינית בקשרי החוץ של האחרונה ובמגעיה עם מדינות וארגונים מחוץ לשטחי הרשות, לרבות באמצעות הפעלת שגרירויות פלסטיניות במדינות זרות, להן קיימת נציגות מקבילה בשטחי הרשות.
לצד החלטת העצרת הכללית של האו"ם שהתקבלה בחודש ינואר 2013 בדבר הכרה במדינה פלסטינית, פועלת הרשות הפלסטינית מעת לעת באמצעות האו"ם וארגונים בינלאומיים אחרים לקידום האינטרסים של הפלסטינים, באמצעות פעולות חד צדדיות, ובעידן שבו לא נראה אופק לתהליך השלום עם ישראל.
בהקשר זה ניתן להזכיר מס' החלטות שהתקבלו על ידי העצרת הכללית של האו"ם ביוזמה פלסטינית מהתקופה האחרונה, במסגרתן נקבע להעביר לחוות דעתו המשפטית של בית הדין הבינלאומי בהאג את ההשלכות הנובעות מנוכחותה של ישראל בשטחי יהודה ושומרון.
קשיים וביקורת כלפי הרשות הפלסטינית
הרשות הפלסטינית עומדת בפני ביקורות המופנות מקרב הרחוב הפלסטיני, יריבה הבולט חמאס וכן הקהילה הבינלאומית, ובהן התמקדות בשחיתות בקרב פקידי הרשות, קשיים כלכליים, פגיעה בזכויות אדם וניתוק מהרחוב הפלסטיני.
מאז זכייתו של חמאס בבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית בשנת 2006 הרשות הפלסטינית לא קיימה בחירות נוספות, ומתנהלת באופן ריכוזי בצל שליטתו של אבו מאזן במנגנוניה.
התנהלות זו הושפעה רבות בעקבות העימותים בין פתח לחמאס ברצועת עזה בשנת 2007 וגירוש נציגי הרשות משטחי הרצועה במקביל להשתלטותו של חמאס על השטח.
המתחים מול חמאס ממשיכים להשפיע על סדר היום של הרשות הפלסטינית כמו גם על העמדות של הפלסטינים באשר לתפקודה בהשוואהליריבה הבולט חמאס.
פלסטינים רבים מביעים תמיכה בחמאס אשר נתפס כאקטיבי יותר וכמי שמצליח להביא להישגים בשטח מול ישראל. בהקשר זה, חמאס ניהל מס' מערכות צבאיות מול ישראל, הביא לשחרורם של אלפי אסירים פלסטינים ולאבדות כבדות בקרב חיילי צה"ל ואזרחים ישראלים.
התנהלות זו של ארגון הטרור מטילה צל על הרשות הפלסטינית ובייחוד העומד בראשה, אבו מאזן, שנתפסים כפאסיביים יותר בעוד הינם דוחפים לקידום השאיפות הפלסטיניות באמצעים דיפלומטיים ובזירה הבינלאומית, וזאת ללא הישגים בולטים בפועל עד כה.
היעדר התקדמות בתהליך המדיני מצד אחד והמשך סירובו של אבו מאזן לאמץ את דרך הטרור (או 'ההתנגדות', כפי שמכנים זאת בחמאס) מצד שני מביאים לאבדן התמיכה במנגנונים של הרשות.
בנוסף לכך ניתן לציין קשיים ואתגרים כלכליים עמם מתמודדת הרשות הפלסטינית, המתבטאים בייחוד בשיעורי אבטלה גבוהים (אם כי לא ברמת האבטלה ברצועת עזה) ותלותה הרבה בסיוע מאת ארגונים ומדינות זרות.
לצד האמור האשמות נוספות המופנות כלפי בכירי הרשות הפלסטינית מתמקדות בטענות להפרה של זכויות אדם, לרבות מעצרים ופגיעה בחופש העיתונות.
חלק ניכר מאותן פעולות מופנות כלפי חמאס ואנשי ארגון הטרור בשטחי יהודה ושומרון, לרבות צעירים הפעילים באגודות סטודנטים אסלאמיות המזוהות עם חמאס באוניברסיטאות.
תוכן עניינים
פרויקטים מיוחדים
דעות ופרשנויות
