מדינות המפרץ

המפרץ הפרסי (או בשמו האחר – המפרץ הערבי) ממוקם במזרח התיכון וחוצה את האזור שבין חצי האי ערב הנשלט ברובו על ידי ערב הסעודית לבין הרפובליקה האסלאמית של איראן. מדינות המפרץ מתחלקות למדינות בעלות רוב סוני או שיעי, אשר מביניהן עיקרן מדינות ערביות מלבד איראן המאוכלסת ברוב פרסי. מיצרי הורמוז המצויים בסביבת המפרץ הפרסי משמשים למעבר של ספינות הנושאות נפט למדינות שונות לצד סחורות נוספות ומשום כך גם נובעת חשיבותו האסטרטגית. 

מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC)

ששת מדינות ערב השוכנות בסמוך למפרץ הינן ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, קטאר, עומאן וכווית. האחרונות הינן חברות כולן במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC), ארגון בעל מטרות פוליטיות וכלכליות אשר בראשו עומדת ערב הסעודית. מטרת ה-GCC הינה להוות מסגרת משותפת למדינות המפרץ הערביות לצרכי שיתוף פעולה והגנת מפני איומים משותפים (כדוגמת איראן ובעלות בריתה באזור), גיבוש מדיניות כלכלית אזורית, חיזוק הקשרים בין המדינות ועוד. 

לצד העובדה שהמדינות הערביות השוכנות בצמוד למפרץ הפרסי חברות ב-GCC, קיימים מאפיינים משותפים נוספים ביניהן הנוגעים לסוג משטר החל במסגרתן. המדינות החברות בארגון הינן מונרכיות, חלקן מונרכיות חוקתיות (בחריין, קטאר וכווית), חלקן מונרכיות אבסולוטיות (ערב הסעודית ועומאן), ומדינה אחת (איחוד האמירויות) שהינה מונרכיה פדרלית.

מלבד חברותן של מדינות המפרץ הערביות ב-GCC, חלקן אף חברות בארגון המדינות המייצאות נפט (אופ"ק ואופ"ק+), בו חברה בנוסף גם רוסיה וכן מדינות נוספות מרחבי המזרח התיכון, אפריקה ודרום אמריקה המחזיקות יחדיו בכ-75% מעתודות הנפט העולמיות. אופ"ק פועל כקרטל נפט ומווסת את קצב תפוקת הנפט על ידי המדינות החברות בארגון, וכך משפיע על מחירי הנפט העולמיים.

מחנות אידאולוגיים בקרב מדינות המפרץ

מדינות המפרץ משתייכות למסגרות הטרוגניות שונות של ערכים, תרבויות ותפיסות עולם. על אף היותן מזוהות עם דת האסלאם, המדינות במפרץ הפרסי מתחלקות למחנות יריבים המשקפים תפיסות עולם מגוונות, אשר מתבססים על מוצא אתני ותפיסה אמונית שונים. הבדלים אלו מתרגמים לשוני בסדרי העדיפויות של המדינות הקיימות במרחב ובאים לידי ביטוי במערכי בריתות מתחרים. 

ראשית ניתן לציין את המחנה בהנהגת הרפובליקה האסלאמית של איראן, אשר לעיתים מכונה המחנה הרדיקלי, הציר השיעי או הסהר השיעי. כנגדו פועל המחנה המובל על ידי מדינות ערב המתונות, וערב הסעודית בראשן, המתבסס על שימור הסטטוס קוו והיציבות במרחב המזרח התיכון. לצד זאת קיים ציר אידאולוגי שלישי המיוצג על ידי הנסיכות המפרצית הקטנה קטאר, אשר ידועה כתומכת בהפצת רעיונות האסלאם הפוליטי הסוני מבית מדרשה של תנועת האחים המוסלמית, אשר הוקמה בשנות העשרים של המאה העשרים.

לצד העובדה שהיריבות בין המעצמות האזוריות מבטאת מאבק על משאבים, עוצמה והשפעה הבריתות השונות מהוות פועל יוצא של חלוקה אידאולוגית, אתנית ודתית שונה. בעוד איראן הינה בעלת אוכלוסייה פרסית במרביתה, ערב הסעודית, החולשת על מרבית שטחו של חצי האי ערב, ומדינות המפרץ הערביות משתייכות לאומה הערבית. 

בנוסף לכך, היריבות בין הצדדים הינה בעל מטען דתי היסטורי, ומשקפת את הפילוג הגדול ביותר באסלאם בין מוסלמים המשתייכים לאסלאם הסוני (המזוהה עם כ-90% מהמוסלמים בעולם), לבין אלו המשתייכים לאסלאם השיעי. לצד הכרה בבכירותו של מוחמד כמייסד דת האסלאם, האסלאם השיעי מכיר בחשיבותו של הח'ליף הרביעי לאסלאם ובן דודו של מוחמד, עלי בן אבי טאלב, כאשר בהתאם למסורת השיעית מנהיג האומה האסלאמית צריך לבוא מזרע בית עלי. השקפה זו אינה מוכרת מצד הרוב הסוני באסלאם, אשר מכיר במעמדם השווה של כל ארבעת הח'ליפים מנהיגי האומה המוסלמית לאחר מוחמד. 

לצד הפערים האתניים והדתיים, מדינות המחנה השיעי והמחנה הסוני המתון הממוקמות בסמוך למפרץ הפרסי מתאפיינות בפערים במדינות החוץ, תפיסת הביטחון, מטרות ותכליות, וכן באימוץ טקטיקות שונות לצורך מימושן של אסטרטגיות מגוונות. היבטים אלו באים לידי ביטוי לעיתים באימוץ מדיניות כוחנית וניצית יותר מצדה של איראן, השואפת לייצא את המהפכה האסלאמית השיעית אל מחוץ לגבולותיה, לעומת התנהלות מתונה יותר המזוהה עם מדינות המפרץ הערביות.

מדינות המפרץ וזירת האנרגיה העולמית

מדינות המפרץ חולשות על מרבצים נרחבים של גז ונפט גולמי. בהתאם להערכות כ-55% מעתודות הנפט בעולם מקורן במדינות המפרץ ובסביבת המפרץ הפרסי. עתודות האנרגיה והעושר אשר הן מביאות למדינות המפרץ מסייעות להן ליישם משטר בהסכמה שבשתיקה במסגרתו שירותים שונים כדוגמת חינוך ובריאות מסובסדים על ידי המדינה לטובת האזרחים. מנגד ובתמורה לכך האזרחים נשמעים להוראות מוסדות השלטון, וזאת גם בהיעדר יכולת ריאלית להיבחר לתפקידים בכירים במוסדות הנהגת המדינה, וכן על רקע היעדרן של זכויות אדם וערכים דמוקרטים. 

מאפיינים אלו מקלים על המשטרים במרחב ובייחוד מדינות המפרץ הערביות, להמשיך ולאחוז ברסן השלטון, ואף סייע בעדם להיחלץ ממאורעות האביב הערבי ללא פגע. בהקשר זה, מבין כל מדינות המפרץ הערביות, בחריין היתה זו שחוותה הפגנות בקנה המידה הרחב ביותר בשנים האחרונות (לצידה של איראן מהעבר השני של המפרץ הפרסי). לצורך דיכוין נאלצה ערב הסעודית לשלוח כוחות צבא לבחריין, המהווה בת בריתה של הממלכה הסעודית ומתאפיינת בשליטה של בית המלוכה הסוני על אוכלוסייה בעלת רוב שיעי. מגזרי האנרגיה המשגשגים במדינות המפרץ מאפשרים להן לשכך התנגדויות מצד מפלגות ותנועות אופוזיציוניות ולקנות את ההגנה הטובה ביותר שאפשר באמצעות נשק, טכנולוגיה מתקדמת וכן אירוחם של צבאות זרים בשטחן.  

תוכן עניינים

פרויקטים מיוחדים

מבט על

דעות ופרשנויות

דילוג לתוכן