המזרח התיכון הינו מונח הכולל במסגרתו משמעויות גאוגרפיות לצד היבטים פוליטיים, תרבותיים וזהותיים.
משכך, מקובל לזהות את המזרח התיכון עם שטח אשר משתרע בפועל על פני יבשות אסיה ואפריקה, וכולל במסגרתו את חצי האי ערב, הסהר הפורה, איראן, חלקה האסייתי של טורקיה ואף את אזור המגרב.
המזרח התיכון רווי בשיתופי פעולה לצד מתיחויות ויריבויות אשר מתבססות על מחלוקות דתיות, פערים פוליטיים ומאפיינים תרבותיים בני מאות שנים.
מדינות, תנועות וארגונים שונים לוקחים חלק בדינמיקה המורכבת והמעניינת הקיימת במרחב המזרח תיכוני, אשר מעצבת תופעות ואירועים המתרחשים בסביבה האזורית, ואף לוקחת חלק בתהליכים בינלאומיים החורגים מעבר למזרח התיכון.
חשיבותו של האזור כאמור מהווה פועל יוצא של מאפייניו, ובכלל זאת המגוון הרחב של רעיונות, אמונות, מנהגים, מסורות וערכים המתקיימים במסגרתו ומתבססים על היסטוריה ומורשת עתיקה.
לכך מתווספים העושר הרב הקיים במרחב, לצד מצבורי אנרגיה, ערוצי תקשורת, תנועות אינטנסיביות של הון ואנשים, פעילותם של ארגוני טרור, קבוצות פונדמנטליסטיות ותנועות דתיות, ועוד.
להלן מדריך למתחיל אשר נועד לעמוד על מס' היבטים מרכזיים המאפיינים את המזרח התיכון, תוך התמקדות במדינות, הקבוצות והארגונים הדומיננטיים הפועלים במרחב האזורי, בזיקות הקיימות ביניהם וכן במערך האמונות, המניעים והמטרות המזוהים עמם.
הציר הסוני המתון
הציר הסוני המתון מאגד מדינות ערביות המזוהות עם האסלאם הסוני, בהן מדינות המפרץ הערביות, ובראשן ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, לצד מצרים וירדן הסמוכות לגבולה הדרומי והמזרחי של מדינת ישראל.
על אף ההבדלים הקיימים ביניהן אשר מתבטאים במיקומן הגאוגרפי, הרכבן הדמוגרפי, מאפיינים דתיים וכן היסטוריה ומורשת ייחודית המזוהות עם כל אחת, מדינות אלו חולקות תפיסת עולם פרגמטית ונוטות לקדם מדיניות חוץ מתונה.
מדינות הציר הסוני המתון מנהלות מאבקים ומצויות ביריבות עם מדינות וארגונים המשתייכים לבריתות נוספות המתקיימות במרחב על בסיס אינטרסים שונים, לצד פערים במטרות ובהשקפות עולם.
מספר מדינות ערב המשתייכות לציר הסוני חתמו על הסכמי שלום עם ישראל, ובהן מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות, בעוד ערב הסעודית מצויה במגעים מתקדמים לנורמליזציה עם ירושלים אשר נעצרו בעקבות הטבח שבוצע ביישובי הדרום ביום 7 באוקטובר 2023 ותחילתה של מלחמת חרבות ברזל.
ערב הסעודית ומצרים נתפסות באופן מסורתי כמנהיגות הדומיננטיות של העולם הערבי, והשפעתן האזורית הינה בלתי ניתנת לביטול.
מצרים היתה מעורבת בעשרות השנים האחרונות בהובלתם של תהליכים אזוריים מהותיים, כדוגמת המאמץ המלחמתי של העולם הערבי אל מול ישראל מחד וההתקשרות עם ישראל בהסכם שלום היסטורי מאידך.
הסכם השלום אשר נחתם בין מנהיגי מצרים וישראל בשנת 1979 מציב את מצרים כמדינה הערבית הראשונה אשר החלה לקיים יחסים דיפלומטיים רשמיים ומלאים עם ישראל.
ערב הסעודית מצדה משלבת בין מאפיינים מודרניים לבין מורשת אסלאמית אשר הולכת אלפי שנים אחורה בזמן.
הממלכה הסעודית מזוהה עם השאיפה לפיתוח כלכלה רב-גונית וכן ייצור אפיקי השקעה והכנסה, לצד עמידה בקדמת הפיתוחים המדעיים והטכנולוגיים במסגרת חזון 2030 של הנסיך הסעודי יורש העצר מוחמד בן סלמאן.
ערב הסעודית חותרת לעבר מטרות אלו בעזרת השימוש ברווחים הכספיים והתגמולים המתקבלים בעקבות מצבורי האנרגיה הרחבים הקיימים במסגרתה.
לצד האמור לערב הסעודית זהות דתית דומיננטית המהווה פועל יוצא של הברית הקיימת בין בית סעוד השולט בממלכה לבין בית עבד אל-והאב המזוהה עם מוסדותיה הדתיים.
בנוסף לכך הממלכה הסעודית ידועה כשומרת על שני המקודמות הקדושים לאסלאם – מסגד הכעבה במכה וקברו של נביא האסלאם מוחמד באל-מדינה.
היבטים אלו מציבים את ערב הסעודית בראש הנהגת העולם המוסלמי לצד מקומה הבכיר בקרב מדינות ערב.
הציר השיעי
בראש הציר השיעי, המכונה גם הסהר השיעי, בולטת נוכחותה של הרפובליקה האסלאמית של איראן, אשר מובילה אג'נדה רדיקלית בהשוואה לפעילותן של מדינות ערב המתונות, וזאת בשיתוף פעולה עם מדינות, ארגונים וקבוצות נוספות הפועלות במרחב האזורי.
במסגרת הגורמים המשתייכים לברית ניתן למנות את משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה, חיזבאללה בלבנון, מיליציות שיעיות בעיראק המאוגדות תחת כוחות המוביליזציה העממית, המיליציה החות'ית בתימן הפועלת תחת השם אנסאר אללה וכן הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ברצועת עזה.
הציר השיעי מתבסס על עקרונות השיעה התריסרית או השיעה האימאמית באסלאם, אשר נתמכים על ידי איראן ומהווים בסיס מרכזי לזהותה של הרפובליקה האסלאמית והמניעים המכווינים את פעילותה.
בהקשר זה, ארגונים ותנועות דתיות רבות עמן מקיימת איראן קשר ואשר משויכות לציר השיעי מזוהות עם תפיסת העולם השיעית הנתמכת על ידי הרפובליקה האסלאמית.
במסגרת תפיסות אלו ניתן למנות את עקרון שלטון חכם ההלכה (ולאית אל-פקיה) והמנהיג העליון, המכירים בלגיטימציה השלטונית של העולמא (חכמי הדת).
מקורן של השקפות אלו הינו בהיסטוריה השיעית, והן קיבלו ביטוי קונקרטי וממשי לאחר המהפכה האסלאמית שהתרחשה באיראן בשנת 1979, במהלכה עלה לשלטון האייתולה רוחאללה חומייני.
סדר יומן של איראן ובעלות בריתה ניחן בהיבטים מהפכניים ואידאולוגיים. במסגרת זאת חברות הציר השיעי פועלות על מנת להפיץ את עיקרי האמונה השיעית ברחבי המזרח התיכון, אגב חיזוק כוחה ואחיזתה של איראן באזורים נוספים מחוץ לגבולותיה, לצד ייצוא עקרונות המהפכה האסלאמית.
על רקע מלחמת האזרחים בסוריה והיחלשותו של המשטר הסורי, הכוחות הדומיננטיים והחזקים הפועלים כיום במסגרת הציר השיעי הינן איראן וכן ארגון הטרור חיזבאללה.
בהקשר זה, כוח קודס המשתייך למשמרות המהפכה האסלאמית של איראן וחיזבאללה פועלים על מנת ליצור שיתופי פעולה ולחזק את מערך הבריתות של הציר השיעי בעולם, לצד אספקה של מימון, תחמושת והדרכה לארגונים שיעים המקדמים את תפיסת העולם של הציר השיעי.
הציר האסלאמי
הציר האסלאמי מהווה שם כולל למערך של מדינות וארגונים המאמצים ומקדמים את עקרונות האסלאמיזם הסוני, אשר מתבטא בתפיסה פוליטית של האסלאם והתלכדות רעיונית בין דת למדינה.
מקורן המודרני של השקפות אלו הינו בתנועת האחים המוסלמים הידועה, אשר נוסדה במצרים בשנת 1928 על ידי חסן אל-בנא.
מטרתם של האחים המוסלמים היתה להחיות את עקרונות האמונה האסלאמית הסונית בהמשך לעשורים שבהם חוותה האומה המוסלמית דעיכה בכוחה ונשלטה על ידי מעצמות זרות.
על רקע האמור פיתחה התנועה משנה אינטלקטואלית ורעיונית ענפה אשר עולה בקנה אחד עם תפיסת עולמה, אשר הופצה ברחבי העולם המוסלמי על ידי אנשי התנועה, ובכלל זאת במדינות ערב ובקרב המהגרים המוסלמים באירופה ובארה"ב.
משנה כאמור מתבססת על מטרתה הסופית של התנועה, אשר מתמקדת בהחלתם של עקרונות השריעה האסלאמית ושלטון הלכה במדינות מוסלמיות, אגב התאמת פעילותה של התנועה ואנשיה לנסיבות השוררות בכל מדינה ומדינה.
לצד האמור אנשי התנועה מייחסים חשיבות רבה לדעוה (תעמולה דתית) לצד דחייה של אלימות וטרור, ופועלים להפצת עקרונות האסלאם הסלפי בקרב האוכלוסייה המוסלמית באמצעים שונים, ובכלל זאת במסגרת דרשות במסגדים, באמצעות כלי תקשורת ואף במהלך פעילויות רווחה ומפגשים קהילתיים.
כיום האחים המוסלמים מהווים תנועה אינטלקטואלית שרעיונותיה נוכחים בקרב קהילות מוסלמיות, לצד היותה פועלת כרשת מבוזרת של אינדיבידואלים, ארגונים ומפלגות במדינות רבות בעולם, אשר קשורים במישרין או בעקיפין לתנועת האם או מזדהים עם השקפה עולמה.
מלבד האחים המוסלמים הציר האסלאמי כולל מדינות ומשטרים אשר מזוהים עם התנועה ורעיונותיה, ובמרכזן טורקיה תחת שלטונו של הנשיא המכהן רג'יפ טאיפ ארדואן וכן קטאר, אמירות קטנה הממוקמת באזור המפרץ הפרסי וחולקת גבול עם ערב הסעודית.
מדינות אלו מתאפיינות בקידום השקפות אסלאמיות במסגרת גבולותיהן ומחוצה להן, לצד קיום קשרים ובריתות עם ארגונים אסלאמיים הפועלים במרחב.
מדיניות זו מוצאת את ביטויה ברפורמות ובשינויים שאותם הובילו ארדואן ומפלגת הצדק והפיתוח (AKP) בטורקיה מאז נבחר המנהיג הטורקי לראשות הממשלה בשנת 2002.
רפורמות כאמור כללו אסלאמיזציה של המדינה הטורקית, אשר התאפיינה עד לאותה העת עם בתפיסות חילוניות ופרו-מערביות שזוהו עם מנהיגה המפורסם מוסטפא כמאל אטאטורק.
באשר לקטאר, האמירות המפרצית ידועה בהפעלת רשת התקשורת אל-ג'זירה המקדמת אג'נדה אסלאמית ונוטה לבקר את מדינות הציר הסוני המתון, ובכללן מצרים וערב הסעודית.
לצד האמור קטאר מספקת מימון ומקיימת לצד טורקיה קשרים עם תנועות וארגונים אסלאמיים כדוגמת האחים המוסלמים וחמאס, וכן נוהגת לארח גורמים בולטים המשתייכים לאותם ארגונים או שמזוהים עמם.
הזיקות והקשרים בין הצירים
ההבדלים במאפיינים, במניעים ובמטרות של הצירים ומערכי הבריתות השונים המתקיימים במזרח התיכון מביאים ליצירתם של זיקות וקשרים מגוונים ומורכבים בין מדינות, תנועות וארגונים.
זיקות כאמור ניחנות במתיחויות המאפיינות יחסים בין יריבים ומתחרים אזוריים לצד קיום שיתופי פעולה והידברות לצרכי השגת מטרות משותפות.
דינמיקה זו מתבססת על תפיסת הביטחון ומדיניות פנים וחוץ של השחקנים הדומיננטיים במזרח התיכון, ומושפעת בנוסף מנסיבות ותהליכים המתרחשים במרחב האזורי, המשליכים על סדרי העדיפויות והאמצעים בהם נעשה שימוש לצרכי מימוש יעדים אסטרטגיים וארוכי טווח.
הציר הסוני המתון VS הציר השיעי
הקשרים הקיימים בין מדינות וארגונים אשר משתייכים לציר הסוני המתון מחד ולציר השיעי מאידך מתאפיינים ביריבות ארוכת שנים.
אופי זה של יחסים מתבסס על הזדהות עם תפיסות דתיות שונות ואופוזיציוניות, הסונה והשיעה, לצד התייחסות אחרת הניתנת מצד כל גוש למקורות המוסלמים ומקומם במדינה ובחיי האזרחים.
דינמיקה כאמור באה לידי ביטוי בייחוד בקשרי הגומלין אשר קיימים בין המדינות המובילות את כל אחד משני הגושים, ערב הסעודית והרפובליקה האסלאמית של איראן.
מדינות אלו הינן יריבות מסורתיות אשר מתחרות על הנהגת העולם המוסלמי ומנהלות מאבקים אזוריים ברחבי חצי האי הערבי והסהר הפורה, באמצעות הסתייעות בממשלות וארגונים זרים הפועלים מחוץ לשטחיהן הטריטוריאליים.
הציר האסלאמי VS הציר הסוני המתון
הציר הסוני המתון מתייחס בחשדנות רבה לגורמים המשתייכים לציר האסלאמי, על אף המכנה המשותף הקיים ביניהם אשר מוצא את ביטויו בזרם הסוני באסלאם.
הציר האסלאמי נוטה להביע ביקורת כלפי התנהלותן הפרגמטית של מדינות כדוגמת מצרים וערב הסעודית, אשר מתאפיינת במדיניות הנוהגת להפריד בין דת האסלאם לבין המדינה.
מנגד, מדינות הציר הסוני המתון מתייחסות בעוינות כלפי הציר האסלאמי על רקע ההיסטוריה המורכבת הקיימת בין הצדדים ובייחוד בין ערב הסעודית ומצרים לבין פעילים בתנועת האחים המוסלמים.
בהקשר זה, קיים חשש בקרב מדינות ערב מפני האחים המוסלמים והאידאולוגיה המהפכנית מטבעה המזוהה עמם המתבטאת בתפיסות אסלאמיות ופוליטיות אשר עלולות להעמיד בסכנה את משטריהן.
תפיסות כאמור מקודמת על ידי גופים המזוהים עם התנועה וכן על ידי טורקיה וקטאר, אשר עושה לצורך כך שימוש בערוץ התקשורת הקטארי אל-ג'זירה.
הציר השיעי VS הציר האסלאמי
מתיחות ויריבות ארוכה בשנים קיימת בין הציר האסלאמי ובמרכזו תנועת האחים המוסלמים לבין הציר השיעי אשר בראשו עומדת איראן.
דינמיקה זו מתבססת על מידת חשיבותן הרבה של תפיסות אידאולוגיות-אסלאמיות ומתחרות בפעילותם של הגורמים המשתייכים לשני הצירים.
לצד האמור יש לציין את המקום הדומיננטי הקיים להשקפות דתיות ובהן עמדות הנוגעות לאמונה ותאולוגיה בפעילותם של הגוש השיעי והגוש האסלאמי.
היבטים אלו מקבלים ביטוי מעשי בדמות הקהילה המוסלמית האידיאלית העומדת לנגד עיניהם וזהות הגורמים אשר עתידים להנהיג אותה, ומהווים את קו השבר הקיים בין הצירים.
יריבות לצד שיתופי פעולה
על אף המחלוקות והפערים המהותיים מתקיימים במקביל שיתופי פעולה בקרב גורמים המשתייכים לבריתות האזוריות השונות.
דינמיקה זו זוכה לאחרונה לעדנה, ומשקפת תפיסה של 'כבדהו וחשדהו' הנתמכת על ידי הגורמים השונים הפועלים במרחב המזרח תיכוני.
בהקשר זה ניתן לציין את הנורמליזציה בין מדינות הציר השיעי לבין מדינות ערב המתונות, אשר הגיע לשיאו עם חידוש היחסים בין ערב הסעודית לאיראן בתיווכה של סין בחודש מרץ האחרון, לצד חידוש הקשרים בין סוריה לערב הסעודית ובין איראן לאיחוד האמירויות.
נורמליזציה כאמור מתבססת בתורה על אינטרסים משותפים, ובכללם סיום המלחמה בתימן בה מעורבים מדינות המשתייכות לציר השיעי ולציר הסוני המתון.
לצד זאת יש לציין את שאיפתה של איראן לתקוע טריז בנורמליזציה עתידית בין ישראל לערב הסעודית לצד ניסיונותיה של האחרונה לעשות שימוש באמצעים דיפלומטיים על מנת להתמודד עם מתקפות טרור על מתקניה מצד בעלות בריתה של איראן.
בנוסף, תופעת הנורמליזציה לא פסחה על מדינות הציר האסלאמי ומדינות הציר הסוני המתון, ומתבטאת בשיקום הקשרים המדיניים בין מדינות המפרץ הערביות לקטאר בשנת 2021 וזאת לאחר כחמש שנות נתק בין הצדדים.
חידוש היחסים בין מדינות המפרץ הערביות מהווה אינטרס של קטאר אשר היתה שרויה בבידוד אזורי בעקבות ניתוק היחסים.
מנגד, המהלך עונה על שאיפותיה של ערב הסעודית לשקם את קשריה עם ארה"ב ולהרוויח נקודות זכות בבית הלבן, בהמשך להתערערות היחסים בין הצדדים בעקבות פרשת חאשוקג'י וטענות המופנות כנגד ריאד באשר להפרה של זכויות אדם.
הסוגיה הפלסטינית
הדינמיקה הנוצרת בעקבות פעילותם של הגושים הדומיננטיים במרחב המזרח תיכוני אינה פוסחת על הסוגיה הפלסטינית.
כל ציר נוהג לקיים קשרים עם קבוצות, גופים וארגונים שונים הפועלים בסצנה הפלסטינית על בסיס מכנה משותף ואינטרסים הדדיים אותם חולקים הצדדים.
ראשית ניתן לציין התמיכה המסורתית והקשרים בין הציר הסוני המתון, ובכלל זאת מדינות כדוגמת מצרים, ירדן וערב הסעודית, לבין הרשות הפלסטינית והעומד בראשה, מחמוד עבאס (אבו מאזן), וזאת לצד חילוקי דעות המתעוררות לעיתים על רקע הסכסוך הישראלי פלסטיני.
הזיקה הקיימת בין הרשות הפלסטינית למדינות ערב המתונות מתבטאת ביחסים דיפלומטיים, לצד תמיכה כספית, סיוע הומניטארי ועוד.
היחסים בין הצדדים מתבססים על תפיסות לאומיות, ערביות וחילוניות, לצד קידום מדיניות פרגמטית ונטישת דרך האלימות והטרור, אשר מאפיינים במידת מה את הרשות הפלסטינית בתקופת כהונתו של אבו מאזן.
מנגד, טורקיה וקטאר המשתייכות לציר האסלאמי ידועות בקשריהן הדומיננטיים עם חמאס, אשר בדומה למשטרים בדוחא ובאנקרה חולק זיקה עם תנועת האחים המוסלמים.
חמאס ובעלות בריתו בקרב הציר האסלאמי חולקים תפיסת עולם אשר מתבססת על השקפות מבית היוצר של האסלאם הפוליטי.
יחסים אלו באים לידי ביטוי בתמיכה הכספית מצד קטאר לחמאס, באירוח של מנהיגים בחמאס בקטאר ובטורקיה ובקשרים דיפלומטיים בין המדינות.
זיקות כאמור מציבות את דוחא ואנקרה בעמדה אולטימטיבית כמתווכות בשיחות להפסקת אש המתנהלות בעקיפין בין ישראל לחמאס על רקע המבצעים והמערכות הצבאיות ברצועת עזה. סוגיה זו בולטת ביתר שאת בימי מלחמת חרבות ברזל על רקע השיחות המתנהלות לשחרור החטופים הישראלים המוחזקים ברצועת עזה.
לבסוף, אין לפסוח על הקשרים המתקיימים בין איראן והציר השיעי לבין הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וחמאס.
הזיקה הקיימת בין הציר השיעי לג'יהאד האסלאמי הינה הדומיננטית יותר, כאשר ארגון הטרור הפועל ברצועת עזה תלוי בסיוע הצבאי והכספי של איראן ובעלות בריתה לשם המשך הוצאה לפועל של פעולות טרור כנגד ישראל.
לצד האמור הציר השיעי מקיים קשרים גם מול חמאס, כאשר בכירים איראנים ופעילי טרור המזוהים עם חיזבאללה נפגשים עם ראשי חמאס ומסייעים לארגון במימון פעולותיו, לצד תמיכה צבאית אשר מתבטאת בכלי נשק, הדרכה, אימונים ועוד.
הזיקות הקיימות בין הציר השיעי לבין הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וחמאס מתבססות על השקפת עולם דומה המתבססת בתורה על אימוץ דרך הג'יהאד והטרור כנגד ישראל והתנגדות לקיומו של המפעל הציוני, לצד התמיכה בהקמה של מדינה פלסטינית בשטחי מדינת ישראל, יהודה ושומרון ורצועת עזה.
