היומון אל-ערבי אל-ג'דיד מדווח מפי רשת הרדיו והטלוויזיה האירית שאירלנד, ספרד, סלובניה ומלטה שוקלות להכיר במדינת פלסטינית ב-21 במאי (www.alaraby.co.uk, פורסם ביום 8.5.02024).
בהתאם לפרסום, בכוונתן של המדינות החברות באיחוד האירופי להמתין להצבעה שתיערך בעצרת הכללית של האו"ם שעל סדר יומה הכרה בזכותם של הפלסטינים לחברות מלאה באו"ם.
נכון להיום לפלסטינים מעמד של מדינה משקיפה שאינה חברה באו"ם, בעוד הפלסטינים פעלו מס' פעמים בעבר על מנת לשדרג את מעמדם לחברה מן המניין.
הניסיון האחרון לכך נערך בהצעת החלטה שעלתה להצבעה במועצת הביטחון ביוזמתה של אלג'יריה לפני מס' שבועות ואשר נפסלה בעקבות ווטו אמריקאי.
כאמור, על מנת להתקבל כחברה מלאה באו"ם על הפלסטינים לקבל את אישורה של מועצת הביטחון ברוב של 9 מדינות, וזאת ללא ווטו מאחת מבין החברות הקבועות במועצה.
התפתחות זו מגיעה בהמשך להצהרות מצד בכירים בספרד, אירלנד ואף בלגיה באשר לכוונתם להכיר במדינה פלסטינית.
בהקשר זה יש לציין שאיי הבהמה, הרפובליקה של טרינידד וטובגו, ברבדוס וג'מייקה הכירו במהלך השבועות האחרונים במדינה פלסטינית, התפתחות חסרת תקדים מבחינת היקפה בפרק זמן כה קצר, אשר נדמה כי אינה פוסחת גם על מדינות ממערב אירופה.
בין השורות
השיח על הכרה במדינה פלסטינית החל להיעשות נפוץ ולקבל דחיפה לאחר ה-7 באוקטובר והפלישה של חמאס ליישובי הדרום ומלחמת חרבות ברזל אשר החלה בעקבות כך.
לתפיסתן של המדינות הדמוקרטיות באירופה ואף מבחינתה של ארה"ב בתקופת ממשלו של נשיא דמוקרטי בבית הלבן, הכרה במדינה פלסטינית מהווה צעד נחוץ לשם הצלת התהליך המדיני והאפשרות היחידה הקיימת לפתרון בדרכי שלום של הסכסוך הישראלי פלסטיני.
המראות הקשים מישראל ביום 7 באוקטובר התחלפו לאורך החודשים האחרונים במראות העולים מרצועת עזה, ועמן גם הרצון של מדינות מערב אירופה וממשל ביידן לראות התקדמות לקראת פתרון לסכסוך.
הצורך בהתקדמות לקראת תהליך מדיני בין ישראל לפלסטינים היווה בשנים קודמות סוגיה שאליה התייחסו בעלות בריתה של ישראל במדיניות החוץ שלהן.
אולם, בעקבות פרוץ המלחמה הסכסוך קיבל קדימות אחרי שנדמה היה שתהליך הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב הולך ומשתלט על השיח האזורי והבינלאומי.
הנורמליזציה ובמרכזה הסכמי אברהם היוו דרך נוספת לתפיסתן של מדינות הציר הסוני המתון ומדינות המערב לצאת מהסטגנציה אליה נקלע המזרח התיכון באשר ליחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין העולם הערבי לישראל, על רקע הבשלתם של התנאים בהמשך לשנים של קשרים בלתי רשמיים בין הצדדים.
עם זאת נדמה שהמלחמה והיקף הנפגעים הגבוה מצד אחד והיעדר התקדמות לתהליך המדיני בעתיד הנראה לעין מצד שני הביאו לתזוזה ושינויים בסדרי העדיפויות.
נזקי המלחמה נתפסים לעמדתן של אירופה וארה"ב כהשלכות השליליות של עצם הימשכותו של הסכסוך, בעוד הדינמיקה האזורית אינה נבחנת על ידן בדומה לישראל, אשר ממשיכה לראות בחמאס ובסרבנות של הפלסטינים להכיר בקיומה כגורם המרכזי של הבעיה.
לעומת זאת, בקרב בעלות בריתה הדמוקרטיות של ישראל יש מי שרואות בהנהגה הישראלית והפלסטינית כמי שנוקטות בעמדה נוקשה אשר אינה מאפשרת חזרה של הצדדים לשולחן המו"מ וחידוש התהליך המדיני.
בנסיבות אלו, המלחמה בעזה אשר הביאה להיקף נפגעים חסר תקדים בהשוואה למערכות קודמות עשויה להוות בבחינה של פריצת הסכר וקידום מעשי של עמדות הנוגעות להכרה במדינה פלסטינית גם ללא חידוש התהליך המדיני תחילה, ומתוך תקווה כי צעדים אלו יובילו לשיחות ישירות בין הצדדים בהמשך.
התמונה הרחבה
הכרה רשמית במדינה פלסטינית באו"ם אינה דבר שצפוי לקרות בחודשים הקרובים, על רקע הסבירות הגבוהה שהצעת החלטה שכזו תיפסל במועצת הביטחון באמצעות ווטו אמריקאי.
עם זאת יש לציין שנצפית מגמה לפיה שיח בדבר הכרה במדינה פלסטינית הולך ונעשה נפוץ יותר ועובר נרמול בקרב מדינות שונות, ביניהן גם מדינות החולקות תרבות פוליטית וערכים משותפים עם ישראל.
הכרה במדינה פלסטינית בעצרת הכללית או כזו הנעשית באופן עצמאי ע"י מדינות אינה ניחנת במשמעויות מעשיות אולם יכולה להמשיך ולחזק את הלגיטימציה של רעיון המדינה הפלסטינית והכרה חד צדדית בעיני מדינות העולם המתנדנדות.
סיטואציה שכזו עשויה להוות בגדר מדרון חלקלק שיוביל להכרה או לפחות לשיח באשר להכרה שכזו גם מצד מדינות נוספות.
לצד זאת, התחזקותם של התהליכים האחרונים והכרה חד צדדית במדינה פלסטינית ללא מו"מ עם ישראל עשויים לעודד סרבנות בקרב הפלסטינים להיכנס לשיחות ישירות עם ישראל, תחת ההבנה כי במסגרת מגעים שכאלו הפלסטינים עשויים לעמוד בפני הדרישה לוויתורים.
דברים אלו מקבלים דגש בנסיבות המתאפיינות בהיעדר אמון בין הפלסטינים לישראל ובעת שבה המערכת הפוליטית הפלסטינית נעדרת מנהיגים בעלי לגיטימציה ציבורית או רצון ומוכנות לוויתורים מהותיים במסגרת תהליך מדיני.
