מדינפדיה
תוכן עניינים
אל-חשד א-שעבי, או בשמם האחר 'כוחות הגיוס העממי', מהווה ארגון מסגרת של מיליציות שיעיות עיראקיות אשר פועלות בשטחי עיראק וסוריה.
הארגון נוסד בשנת 2014 בזמן המלחמה של עיראק מול דאעש, על רקע התחזקותו של ארגון הטרור הסוני הקיצוני וכיבושיו בארץ שני הנהרות, ובכלל זאת השתלטותו על העיר המרכזית מוסול בצפון עיראק, במקביל לפעילותו והתחזקותו של דאעש בשטחי סוריה בימי מלחמת האזרחים במדינה.
הקמתו של אל-חשד א-שעבי נעשתה בתמיכה של איראן ובמעורבותו של מפקד כוח קודס לשעבר קאסם סולימאני, אשר חוסל בתקיפה אמריקאית בשנת 2020 יחד עם אבו מהדי אל-מוהנדס שכיהן כסגן מפקד כוחות אל-חשד א-שעבי.
מטרתו המרכזית של אל-חשד א-שעבי בעת הקמתו היתה להילחם בכוחות דאעש, וזאת על רקע פתווה (פסק הלכה) אשר פורסמה בחודש יוני 2014 מצד האייתולה העיראקי הבכיר עלי סיסתאני, אשר קראה לתושבים להגן על עיראק ולקחת חלק במתקפת הנגד מול דאעש.
כוחות הגיוס העממי מתבססים בעיקרם על מיליציות שיעיות אשר חלקן מזוהות עם הרפובליקה האסלאמית של איראן וסרות בפועל למרותה בעוד מיליציות אחרות מתאפיינות בהשקפה פרו-עיראקית, נאמנות לעיראק ומתנגדות להשפעה זרה לרבות מצד איראן על אדמת עיראק.
במסגרת המיליציות הבולטות באל-חשד א-שעבי ניתן למנות את חטיבת בדר, המהווה המיליציה הבולטת בארגון אשר מפעילה עשרות אלפי לוחמים.
בנוסף מיליציות רבות אחרות פועלות במסגרת הארגון, כדוגמת עסאיב אהל אל-חק, כתאיב סייד אל-שוהדא וכן גדודי חיזבאללה העיראקיים, אשר לאחר פרוץ מלחמת חרבות הברזל החלו לתקוף בסיסים אמריקאים המוצבים בשטחי עיראק וסוריה.
אש"ף, או בשמו המלא 'הארגון לשחרור פלסטין', נוסד לקראת אמצע שנות השישים במאה העשרים מתוך מטרה לקדם את זכויותיהם הלאומיות של הפלסטינים בזירה העולמית. מאז שנות הקמתו היווה אש"ף מסגרת דומיננטית לפעילותם של ארגונים ותנועות פלסטיניות שונות, אשר המרכזית שבהן היא תנועת הפת"ח.
אש"ף הוקם במעורבותן וביוזמתן של מדינות העולם הערבי מתוך מטרה להוות ארגון מרכזי אשר ייצג את האינטרסים הלאומיים והפוליטיים של הפלסטינים, לצד ניהול מאבק חמוש כנגד ישראל.
האמנה הלאומית הפלסטינית המזוהה עם אש"ף, אשר התקבלה בחודש יוני 1964 בעת הכרזה על הקמתו של הארגון, תבעה את זכותם של הפלסטינים על כל 'שטחי פלסטין' (ארץ ישראל), בעוד האמנה קבעה כי מטרה זו תושג באמצעות מאבק חמוש.
בסוף שנות השישים, על רקע התחזקותם של ארגוני הפדאיון אשר אימצו את דרך ההתנגדות והטרור כנגד ישראל, כדוגמת פת"ח והחזית העממית לשחרור פלסטין, הוחלט באש"ף לצרפם לארגון.
בשנת 1968 היווה הפת"ח הארגון המרכזי במועצה הלאומית הפלסטינית, ובחודש פברואר 1969 מונה יאסר ערפאת, מנהיג תנועת הפתח, ליו"ר הוועד הפועל של אש"ף ולראש הארגון.
אש"ף וישראל בזירה המדינית
בחודש נובמבר 1988, במהלך ימי האינתיפאדה הראשונה, אש"ף הכריז על הקמה של מדינה פלסטינית בהתאם לתכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 והכיר לראשונה בפתרון שתי המדינות, וכפועל יוצא מכך גם בישראל.
צעד זה קיבל אישוש עם הצהרתו של יאסר ערפאת בחודש דצמבר 1988 על הכרה במדינת ישראל ודחייה של מעשי טרור ואלימות, על רקע השתלטותו של אש"ף על אירועי האינתיפאדה הראשונה ודעיכתם.
לאחר ועידת מדריד שהתקיימה בשנת 1991 ואשר במהלכה הכירה ישראל בנציגים פלסטינים שהשתתפו באירוע החל מו"מ מדיני בין ישראל לאש"ף.
בחודש ספטמבר 1993 חתמו ישראל והפלסטינים על הסכמי אוסלו. בעקבות החתימה על ההסכמים הוקמה הרשות הפלסטינית, אשר מרבית התפקידים והסמכויות שהוקצו במסגרתה ניתנו לאנשי אש"ף.
בשנת 1996 הפת"ח זכה במרבית הקולות במועצה המחוקקת הפלסטינית, כאשר מנהיג הארגון יאסר ערפאת מונה ליו"ר הרשות הפלסטינית. אירועים אלו שדרגו את מעמדה של הרשות הפלסטינית על חשבון אש"ף, שחלק ניכר מאנשיו כיהנו בעמדות ההנהגה במסגרת מוסדות הרשות הפלסטינית.
פת"ח הינה תנועה פלסטינית אשר הוכרזה על ידי ישראל כארגון טרור. התנועה כוללת במסגרתה זרוע מדינית-פוליטית וכן זרוע צבאית, ומהווה המפלגה הפלסטינית הדומיננטית הפועלת במסגרת ארגון אש"ף.
הפת"ח הוקם בשנת 1959 על ידי איגוד סטודנטים פלסטינים בכווית ובהם יאסר ערפאת. ייסודה של התנועה נערכה על רקע אבדן אמון מצד הפלסטינים כלפי מדינות ערב והטלת ספקות באשר ליכולתן או מוכנותן לפעול למען מתן מענה לשאיפות הלאומיות הפלסטיניות. בעת הקמתה של התנועה שרר חוסר שביעות רצון ברחוב הפלסטיני מהארגונים הפלסטינים אשר פעלו באותה עת במרחב האזורי וברצועת עזה.
מטרתה המוצהרת של התנועה היתה קידום הלאומיות הפלסטינית ועצמאותם של הפלסטינים באמצעות שימוש במאבק צבאי וחמוש.
הפת"ח ודרך הטרור
פת"ח, לצד ארגונים נוספים אשר היו מסונפים לה כדוגמת ספטמבר השחור, הוציאה לפועל פעולות טרור כנגד ישראל החל משנות ה-60 ואף לקחה חלק פעיל ובולט באירועי האינתיפאדה הראשונה והשנייה.
במהלך האינתיפאדות פעילותו הצבאית ומעשי הטרור של הפת"ח בוצעו באמצעות ארגוני משנה כדוגמת גדודי חללי אל אקצא, הזרוע הצבאית הרשמית של הארגון, לצד ארגונים נוספים ובהם תנזים בהובלת מרואן ברגותי, וועדות ההתנגדות העממיות ועוד.
הזיקה בין גדודי חללי אל אקצא לפת"ח נחלשה עם הזמן, כאשר התארגנויות המאמצות את שמם של הגדודים ברצועת עזה וביהודה ושומרון אינן פועלות במרביתן תחת מרותו או חסותו של פת"ח.
התמתנות בפעילותו של פת"ח נגד ישראל
לאורך השנים הכיר הפת"ח בזכות קיומה של ישראל ובמדינת ישראל, וכיום מטרת התנועה הינה להקים מדינה פלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה. לצורך כך הארגון נוטה לדבוק באמצעים לא-כוחניים ומתמקד בתעמולה, פעילות דיפלומטית ועוד, להבדיל מיריבתו הבולטת חמאס.
פת"ח פועל כמפלגת השלטון במסגרת הרשות הפלסטינית, כאשר אנשי התנועה התברגו בתפקידים שונים במנגנוני הרשות, ובכלל זאת במנגנוני הביטחון.
הפתח הינו הארגון המתחרה של חמאס בפוליטיקה הפלסטינית וכן בשדה הצבאי והביטחוני ונחשב בגדר האלטרנטיבה החילונית הפלסטינית להשקפה הפונדמנטליסטית והמצע האסלאמי והדתי של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, להם נוכחות ברצועת עזה ובשטחי איו"ש.