בשבועות האחרונים חלה האצה בדיונים בקרב בעלות בריתה של ישראל סביב סוגיית היום שאחרי ברצועת עזה, על רקע ההבנה שישראל לא תאפשר את עלייתו מחדש של חמאס לשלטון.
הדיווחים והעמדות אשר פורסמו לאחרונה מבטאים תמיכה בתוכניות אשר נבדלות באשר למנגנונים השלטוניים המוצעים במסגרתן שיחולו ברצועת עזה, כמו גם בזהות הגורמים אשר ישלטו בשטח לאחר תום הקרבות.
סוגיית היום שאחרי מקבלת דגש בעיניים מערביות בייחוד על רקע הלחץ המופעל על ארה"ב ומדינות אירופה מצד אזרחיהן למצוא פתרון אשר יביא לסיום המלחמה.
התפתחויות אלו עומדות במוקד סדר היום העולמי בעקבות הרגישות של מדינות המערב למצב זכויות האדם בסכסוכים שנויים במחלוקת, במסגרתם ישנה תמיכה מצד מדינות דמוקרטית במי מבין הצדדים הלוחמים אשר מעלה מתחים על רקע ההשלכות של המלחמה על הפגיעה באזרחים.
בהקשר זה, המלחמה בעזה כמו המלחמה בתימן אשר מתנהלת מזה מס' שנים מעלה שאלות בקרב מקבלי ההחלטות במדינות המערב, אשר התנהלותם מושפעת מסדר היום האקטואלי הנקבע בין היתר לאור עמדות האוכלוסייה האזרחית.
מאמר זה עורך סקירה של הגישות השונות והפתרונות המוצעים בקרב מדינות אירופה, ארה"ב, ישראל והפלסטינים, לצורך סיום מלחמת חרבות ברזל לצד הפערים בעמדות של השחקניות הבולטות כלפי ישראל והפלסטינים מאז הטבח שבוצע ביישובי הדרום ותחילתה של המלחמה בעזה.
יודגש כי העלאת פתרונות המתמקדים בגורמים שאליהם ניתן להעביר את המושכות המדיניים והשלטוניים נדמית כאופציה המרכזית מבחינתן של ארה"ב, האיחוד האירופי והפלסטינים לסיום המלחמה.
השקפה זו מצויה במידה רבה בניגוד לעמדה של הדרג המדיני בישראל, אשר שם את חיסול חמאס ומימוש מטרות המלחמה בראש סדר העדיפויות, בהם רואים מקבלי ההחלטות בירושלים כתנאים שאותם נדרש לקיים על מנת להביא לסיום המלחמה.
הרשות הפלסטינית בצל חמאס ומלחמת חרבות ברזל
ברשות הפלסטינית מביעים ביקורת כלפי חמאס בשל הפלישה ליישובי ישראל ביום 7 באוקטובר אשר הביאה לטבח באזרחים ישראלים ולפתיחתה של מלחמת חרבות ברזל.
המראות אשר עולים מרצועת עזה הינם קשים אף בהשוואה למבצעים קודמים שנערכו ברצועה, בעוד מותם של אזרחים פלסטינים וההרס הרב של רכוש משקפים את ההשלכות ההרסניות שהביא חמאס על הפלסטינים.
לצד האמור המתקפות של ישראל ברצועה מעבירות את הדגש בעיניים פלסטיניות מפעולותיו של חמאס ביישובי הדרום וירי הטילים לישראל למערכה הצבאית המתנהלת בעזה, המהווה מזה מס' חודשים המוקד העיקרי של מלחמת חרבות ברזל.
הביקורת שהושמעה כלפי חמאס מתחלפת כעת בהצהרות של הרשות הפלסטינית המתמקדות בפעילותה של ישראל.
הצהרות אלו והביקורת העולה מהן מופנות מצד הפלסטינים במידה רבה לקהילה הבינלאומית, אגב ניסיונות לרתום את המאורעות לצרכי קידום השאיפות המדיניות והלאומיות של הפלסטינים.
על אף הכעס כלפי חמאס והפערים הקיימים בין ארגון הטרור לרשות הפלסטינית, ברשות לא יכולים להתעלם מרחשי דעת הקהל והסקרים האחרונים המצביעים על תמיכה גדלה בחמאס ובמאורעות 7 באוקטובר.
הפניית האשם כלפי סינוואר ויתר חברי האגף הניצי בחמאס עשויה להיתפס כשיתוף פעולה של הרשות הפלסטינית עם הנראטיב המקודם על ידי ישראל, או לכל הפחות אימוץ עמדה מנותקת אשר אינה מתקבלת ברחוב הפלסטיני.
לאור הסלידה מחמאס ועל רקע היעדר המוכנות של הרשות הפלסטינית לבקר את הארגון יתר על המידה, פעילותם של הרשות הפלסטינית ואש"ף בזירה הבינלאומית מתמקדת בהחזרה של פתרון שתי המדינות לסדר היום העולמי.
קידום השיח הנוגע להחייאת התהליך המדיני נעשה במקביל לעריכת רפורמות במוסדות הרשות הפלסטינית לצורך הכנתה לקראת היום שאחרי המלחמה ולעת שבה יידרשו מנגנוניה לקחת פיקוד ושליטה על רצועת עזה, וזאת בהיעדר גורם אלטרנטיבי נראה לעין הנכון למשימה לעת הזו.
מדינות אירופה ומלחמת חרבות ברזל – הצהרת כוונות להכרה במדינה פלסטינית
הפלישה של חמאס ליישובי הדרום, במהלכה מחבלי הארגון הוציאו להורג מאות אזרחים, ומלחמת חרבות ברזל אשר נפתחה בעקבותיה והביאה להרס של חלקים רבים מרצועת עזה, מייצרות תגובות חסרות תקדים ושינוי בהתבטאויות מצד גורמים רשמיים במדינות אירופה.
במסגרת זאת ניתן לציין את דבריהם של נשיא צרפת עמנואל מקרון ושר החוץ הבריטי דיוויד קמרון, אשר הצהירו בדבר הכרה אפשרית במדינה פלסטינית בעתיד הנראה לעין.
לדברים אלו הצטרפו אך לאחרונה מדינות נוספות כדוגמת אירלנד, ספרד, סלובניה ומלטה. (1)
התבטאויות כאמור זכו לתגובות מעודדות מצד בכירים ברשות הפלסטינית, אשר הכירו בכך כצעד בכיוון הנכון, ושיקפו בכך את העמדה האירופאית כי מניעת הישנותם של מאורעות דומים בעתיד דורשת צעד נוסף קדימה מבחינה דיפלומטית, גם כזה אשר עומד בניגוד לדרישותיה של ישראל. (2)
המשבר ההומניטרי והרעב שפוקד את עזה הולך ומחמיר עם הזמן, כאשר אף ידידותיה הקרובות ביותר של ישראל באירופה אינן יכולות להישאר מחוץ לתמונה ומשמיעות הצהרות אשר מדגישות את מסגרת האשראי המוגבל הקיים לישראל ושלא יחזיק לאורך זמן.
מדינות האיחוד האירופי מאמצות עמדה מתונה יותר כלפי הפלסטינים בהשוואה לממשל ביידן, וזאת לכל הפחות בפן ההצהרתי, אשר משתנה בדרגותיה בין מדינות האיחוד.
בקצה אחד עומדות מדינות כדוגמת אירלנד וספרד המבטאות את העמדות הידידותיות ביותר כלפי הפלסטינים, באופן מסורתי וגם לאחר תחילת הקרבות.
בהמשך הספקטרום ישנה צרפת אשר אליה הצטרפה גם בריטניה, המוכנות לדון כעת בריש גלי בהכרה במדינה פלסטינית.
בסופו של הציר ניצבת גרמניה המבטאת עמדה שמרנית יותר ופרו ישראלית, ואולם אף היא מכירה בקיומו של המשבר ההומניטרי ובדחיפות למצוא לכך פתרון ומפעילה לחץ על ישראל.
מוכנותן של מדינות כדוגמת צרפת ובריטניה להכיר במדינה פלסטינית מהווה קפיצת מדרגה בהשוואה למדיניותן בזמנים שלפני מלחמת חרבות ברזל. עובר למלחמה ובהתאם לעמדותיהן הקודמות צעד שכזה נדרש היה להתבצע לאחר השלמה של תהליך מדיני והגעה להסכמות בין ישראל לפלסטינים. (3)
בניגוד לארה"ב אשר עומדת על הדרישה לרפורמות ברשות הפלסטינית וגיבושה של רשות מחודשת, אגב ההתנגדות (עד לעת האחרונה) להפסקת אש שאינה כפופה לשחרור החטופים, באירופה ככלל בוחרים להתמקד במשבר ההומניטרי בעזה ובמוכנות להכיר במדינה פלסטינית.
פתרון שכזה צפוי להיטיב כביכול עם הפלסטינים וישראל כאחד בעקבות סיום הסכסוך אשר עתיד להתקבל לעמדתן בעקבות סיומו בהצלחה של התהליך המדיני.
הפערים בין האמריקאים לאירופאים באים לידי ביטוי גם במועצת הביטחון, כאשר מדינות אירופה החברות במועצה מבטאות את הצורך בהפסקת אש בהקדם, ואף כזו שאינה מותנית בשחרור החטופים ואינה כוללת גינויים לחמאס.
עם זאת, המוכנות של מדינות אירופה להכיר במדינה פלסטינית והגמישות ההצהרתית באשר להעברת המושכות לרשות הפלסטינית ביום שאחרי המלחמה אינה מתקיימת ללא תנאים מוקדמים.
לצד תמיכתן בהחלטות מועצת הביטחון אשר קראו להפסקת אש מיידית ברצועה, אגב השמעת עמדה נצית יותר כלפי ישראל בהשוואה לזו של ממשל ביידן, באירופה מבינים שהכרה חד צדדית במדינה פלסטינית הינו צעד משמעותי שהפלסטינים נדרשים לעבוד בעבורו.
עמדה זו מתבטאת כיום בהשתהות בקרב מדינות אירופה, גם הביקורתיות יותר כלפי ישראל, להכיר באופן רשמי במדינה פלסטינית, בעוד נכון לעכשיו הסכמתם נותרת ברמת השיח הדיפלומטי והתאורטי בלבד, וללא צעדים מעשיים.
התנהלות זו מאפיינת את ההבנה הקיימת גם באירופה שכל הסדרה עתידית הנוגעת לשליטה הפוליטית והביטחונית ברצועת עזה תדרוש מעורבות והסכמה מצד ישראל.
עוד יש לציין כי לאחר אירועי ה-7 באוקטובר נדמה כי גם באירופה קיימת ההבנה לפיה נדרש לחול שינוי בקרב מוסדות ההנהגה הפלסטינית, בעוד 5 חודשים של מלחמה ברצועת עזה לא השכיחו זאת.
הממשל האמריקאי – בין שינוי לשימור
ההתפתחויות במדיניות החוץ של בעלות הברית של ישראל מקרב המדינות הדמוקרטיות-ליברליות אינן פוסחות על ארה"ב, ובייחוד בזמנים שבהם המעצמה האמריקאית מונהגת על ידי נשיא דמוקרטי המתגורר בבית הלבן.
ג'ו ביידן אשר נחשב כפרו ציוני ואף מגדיר את עצמו ככזה וכן בכירים בממשלו מגלים עמדות פשרניות יותר בשבועות האחרונים כלפי הפלסטינים בהשוואה למדיניות החוץ האמריקאית המסורתית.
בהקשר זה, פרסומים המתמקדים בדיונים הנערכים בקרב גורמים אמריקאים על מסלול עוקף נתניהו להקמתה של מדינה פלסטינית וההימנעות האמריקאית האחרונה בהחלטה להפסקת אש שהתקבלה על ידי מועצת הביטחון מהווים עדות לדבר.
לכך יש להוסיף התבטאויות של ממשל ביידן באשר לתפקיד שעל הרשות הפלסטינית לקבל ביום שאחרי המלחמה, אשר נתפסת כגורם הרלוונטי על ידי האמריקאים לניהול הרצועה.
לצד האמור, קיימים פערים בין התפיסה האמריקאית באשר לדרך הטיפול הנכונה לסיום המלחמה והתנעתו של תהליך מדיני בין ישראל לפלסטינים בהשוואה למדינות אירופה.
מדינות האיחוד האירופי ובריטניה מבטאות ככלל עמדות מתונות ואוהדות יותר לפלסטינים המדגישות את המצב ההומניטרי הקשה ברצועה, ביקורת כלפי ישראל בשל המשבר ושיח פתוח בדבר הכרה במדינה פלסטינית.
לעומת זאת, ארה"ב מציבה תנאים לשם הכשרתה של הרשות הפלסטינית לתפוס פיקוד על רצועת עזה, אשר נדרשים להתקיים לעמדת האמריקאים לצורך מתן לגיטימציה לרשות.
בהקשר זה, גורמים בממשל ביידן מדגישים את הצורך ברפורמות ברשות הפלסטינית אשר לא ערכה בחירות דמוקרטיות מאז שנת 2007, ובכללן מאבק בשחיתות השלטונית.
כמו כן, בממשל האמריקאי מדגישים את חוסר ההיתכנות בעבור הישארותו של חמאס בשלטון שיתנהל ברצועת עזה לאחר המלחמה, ואף נמנעים מלתמוך בהחלטות מועצת הביטחון להפסקת אש אשר אינן כוללות גינויים של ארגון הטרור.
אולם, העמדה האמריקאית, גם אם נוקשה יותר מזו של אירופה, עדיין משקפת פערים אל מול הדרישות של ישראל.
כך למשל, תמיכתה של ארה"ב ברשות הפלסטינית (המחודשת) כגורם שלטוני עתידי ברצועה עומדת במחלוקת בהשוואה לשאיפתה של ישראל למסור את ניהול השטח לגורמים עזתיים מקומיים, כאשר אחת האופציות שעלתה הינה ההנהגה השבטית ברצועת עזה.
מלבד הפן המדיני קיימים חילוקי דעות בין ירושלים לוושינגטון גם בפן הצבאי-ביטחוני. בהקשר זה, על אף שישראל דורשת שליטה ביטחונית ברצועה וחופש פעולה צבאי לסיכול תשתיות טרור בדומה לנעשה בשטחי יהודה ושומרון, נדמה שוושינגטון חותרת לפתרון אחר ורב לאומי.
פרסומים מהימים האחרונים מדווחים על דיונים המתקיימים במשרד ההגנה האמריקאי על מימון של כוח לשמירת שלום אשר יפעל ברצועת עזה במעורבות של מדינות זרות. (4)
(1) www.aa.com.tr (פורסם ביום 25.3.2024)
(2) שם.
(3) www.apnews.com (פורסם ביום 17.2.2024)
(4) www.politico.com (פורסם ביום 28.3.2024)
