סוריה

לאחר מלחמת העולם הראשונה ובעקבות הסכם סייקס פיקו, השליטה באזור הלבנט הועברה לידי צרפת בתצורה של מנדט, לאחר שנים שבהן היה נתון למרותה של האימפריה העות'מאנית.

האזור שהיה כפוף למנדט הצרפתי חולק מחדש לטריטוריות שונות כדוגמת דמשק וחלב, ובהמשך לכך, בשנות העשרים של המאה העשרים, אף הוקמה מדינת לבנון.    

סוריה המודרנית קיבלה לבסוף את עצמאותה בשנות הארבעים, אשר נתנו את אותותיהן לתחילתה של תקופה אשר התאפיינה בהיעדר יציבות שלטונית ונמשכה עד לשלהי שנות השישים.

במהלך שנים אלו השלטון הסורי הועבר לעיתים קרובות בין מנהיגים שונים, לעיתים בעקבות הפיכות אשר בוצעו על ידי גורמים מהצבא הסורי.

על אף שלטונה הממושך של מפלגת הבעת' החילונית, סוריה היתה עדה להתפתחותו של האסלאם הפוליטי אשר הציע תפיסת עולם חלופית עבור הלאומיות הערבית.

התארגנות זו יוצגה בעיקרה על ידי תנועת האחים המוסלמים שמקורה בשנות העשרים במצרים, אשר הקימה בהמשך שלוחות מקומיות בקרב מדינות ערב במרחב המזרח תיכוני.

גורמים אלו הציעו מודל שונה ומתחרה של ממשל אשר העמיד אתגר בפני השלטונות הסוריים ומתח ביקורת על העקרונות אשר קודמו על ידי הממשל הסורי באותם הזמנים.

המתיחות בין הצדדים הגיעה לשיאה בשנת 1982 במסגרת התקוממות של האחים המוסלמים כנגד השלטון אשר התרחשה בעיר חמה והביאה לתגובה קשה על ידי השלטון ולאלפי הרוגים בפרק זמן קצר.