מדינות המפרץ

מדינות המפרץ הינן מדינות מוסלמיות אשר ממוקמות לחופי המפרץ הפרסי במזרח התיכון, אשר מרביתן מהוות מדינות ערביות אשר חברות בליגה הערבית, בנוסף לאיראן השיעית. מדינות המפרץ מחזיקות ככלל במצבורי אנרגיה רחבים אשר מהווים מקור מרכזי לעושרן הכלכלי, ולהן חשיבות אסטרטגית והשפעה על הנעשה במרחב האזורי והבינלאומי.

לצד זאת, מדינות המפרץ מזוהות עם צדדים שונים בסכסוכים אזוריים על רקע דתי ואתני, בשל ההתפלגות הדמוגרפית בין אוכלוסייה ערבית לאוכלוסייה פרסית והדומיננטיות של האסלאם הסוני מול האסלאם השיעי במרחב האזורי. היבטים אלו באים לידי ביטוי במתיחויות בין איראן ובעלות בריתה לבין מדינות המפרץ הערביות בראשות ערב הסעודית, אשר חורגת מעבר לגבולותיהן הטריטוריאליים.

מדינות המפרץ - דיוקן

המדינות לחופי המפרץ הפרסי

המדינות הממוקמות לחופי המפרץ הפרסי הינן ערב הסעודית, הרפובליקה האסלאמית של איראן, כווית, בחריין, איחוד האמירויות הערביות, קטאר ועומאן. מרביתן הן מדינות ערביות אשר משתייכות לאסלאם הסוני וחברות בליגה הערבית, ואילו איראן בעלת אוכלוסייה פרסית ומזוהה עם הזרם השיעי באסלאם.

GCC ואופ"ק +

מדינות המפרץ הערביות חברות במועצת שיתוף הפעולה בין מדינות המפרץ (GCC), המהווה עבורן מסגרת משותפת לדיאלוג, תיאום מדיניות וקבלת החלטות בנוגע לסוגיות בעלות חשיבות אזורית. מעבר לכך, חלק ממדינות המפרץ (לרבות איראן) חברות בארגון אופ"ק +, המאגד במסגרתו מדינות עשירות במצבורי נפט אשר מתאמות את תפוקת הנפט, ומאפשר להן להשפיע על מחירי הנפט העולמיים.

מתיחויות במפרץ הפרסי

המפרץ הפרסי מהווה סביבה רוויה לעיתים במתיחויות, בהינתן נוכחותם של ארגוני טרור כדוגמת החותים אשר פועלים בתימן, יריבויות בין הציר הסוני המתון בהובלה של ערב הסעודית לבין הציר השיעי בהובלה של איראן, ועוד. בהקשר זה, האזור מהווה נתיב שיט אסטרטגי למעבר של סחורות באמצעות מיצרי הורמוז ובכלל זאת נפט ממדינות האזור, ולפיכך מושך עניין עולמי רב, לצד חשש מפני פגיעה בנתיבי האספקה.

המפרץ הפרסי (או בשמו האחר – המפרץ הערבי) ממוקם במזרח התיכון וחוצה את האזור בין חצי האי ערב אשר נשלט ברובו על ידי ערב הסעודית לבין הרפובליקה האסלאמית של איראן.

האזור ידוע כבעל חשיבות אסטרטגית אשר נובעת בין היתר בשל מיצרי הורמוז המצויים בסביבתו ומשמשים כנתיב שיט מרכזי של ספינות אשר נושאות נפט למדינות מחוץ למרחב האזורי וסחורות נוספות.

מדינות המפרץ הינן ערב הסעודית, איראן, כווית, קטאר, איחוד האמירויות הערביות, עומאן ובחריין, אשר מאכלסות במסגרתן אוכלוסייה המשתייכת בעיקרה לדת האסלאם.

מרבית מדינות המפרץ הינן מדינות ערביות אשר גם חברות בליגה הערבית ומזוהות עם זרם הסוני באסלאם. בנוסף אליהן, הרפובליקה האסלאמית של איראן מזוהה בקרב מדינות המפרץ הפרסי ומהווה מדינה בעלת רוב שיעי ועומדת ברוב הציר השיעי במזרח התיכון.

אסלאם
צילום: Reephotoeasy / Shutterstock.com

מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC)

ששת מדינות ערב השוכנות בסמוך למפרץ הפרסי הינן ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, קטאר, עומאן וכווית. האחרונות חברות במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC), ארגון בין ממשלתי אזורי אשר נוסד בשנת 1981.

מדינות GCC מפגינות מאפיינים משותפים בכל הנוגע לתרבות הערבית, הזדהות עם הזרם הסוני באסלאם, וכלכלה המתבססת על מגזר האנרגיה. בנוסף, מדינות אלו מתנהלות בעזרת משטרים מונרכיים ומנוהלות על ידי שושלות אשר מעבירות את מושכות השלטון מדור לדור.

GCC בתורו מהווה מסגרת משותפת עבור מדינות המפרץ הערביות לצרכי שיתופי פעולה, הידברות ותיאומים בנושאים שונים כדוגמת הגנה מפני איומים משותפים (איראן ובעלות בריתה), גיבוש מדיניות כלכלית אזורית, חיזוק הקשרים בין המדינות ועוד.

מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ פועלת באמצעות מוסדות שונים, ובהם המועצה העליונה בה לוקחים חלק ראשי המדינות החברות, מועצת השרים בהשתתפות שרי החוץ והמזכירות הכללית.

מוחמד בן סלמאן
צילום: Matias Lynch / Shutterstock.com

מדינות המפרץ בארגון אופ"ק +

בהינתן מצבורי אנרגיה הרחבים הקיימים בשטחיהן, חלק ממדינות המפרץ הערביות וכן איראן חברות בנוסף גם בארגון המדינות המייצאות נפט (אופ"ק +). באופ"ק + לוקחת חלק גם רוסיה וכן מדינות נוספות מרחבי המזרח התיכון, מרכז אסיה, אפריקה ודרום אמריקה המחזיקות יחדיו בכ-75% מעתודות הנפט העולמיות.

אופ"ק + פועל בתור קרטל נפט ומווסת את קצב תפוקת הנפט של המדינות החברות בארגון, אשר מקבלות החלטות אודות היקף ותקרת תפוקה, אשר משליכות על מחירי הנפט העולמיים.

בהינתן מצבורי האנרגיה הרחבים הקיימים בשטחי המדינות החברות באופ"ק +, לארגון וההחלטות אשר מתקבלות במסגרתו השפעה מהותית על הכלכלה העולמית.

נפט וכלכלה במזרח התיכון
צילום: pan demin / Shutterstock.com

מחנות אידאולוגיים בקרב מדינות המפרץ

מדינות המפרץ מזוהות עם קשת רחבה של ערכים, תרבויות ותפיסות עולם. על אף היותן משתייכות לדת האסלאם, המדינות לחובי המפרץ הפרסי מתחלקות למחנות יריבים המשקפים תפיסות עולם מגוונות ואינטרסים מתחרים.

אלו מהווים בחלקם פועל יוצא של השוני התרבותי, תמיכה בזרמים שונים בתוך האסלאם ומערך ייחודי של סדרי עדיפויות, מטרות ושאיפות, כמו גם של הדרכים להשגתן, אשר לעיתים עשויים להימצא במתיחות בינם לבין עצמם.

פערים אלו מתרגמים הלכה למעשה למערכים מתחרים של בריתות אזוריות אשר בהן חברות מדינות, תנועות וארגונים שונים הפועלים במרחב, המציגים לעיתים מאבקים אשר מתרחשים באזורים שונים וחורגים מגבולותיהן של מדינות המפרץ.

לשם ההמחשה, הרפובליקה האסלאמית של איראן מובילה את הציר השיעי במרחב האזורי, בעוד שערב הסעודית עומד בראש הציר הסוני המתון, המאגד מדינות נוספות במרחב המפרץ ומעבר לו.

איראן מזוהה עם השאיפה לייצא את המהפכה האסלמית לאזורים שונים במזרח התיכון, ואילו מדינות ערב המתונות וערב הסעודית בראשן שואפות ככלל לשימור הסטטוס קוו והיציבות במרחב האזורי.

קטאר מצדה אשר מהווה גם היא חלק ממדינות המפרץ הערביות מזוהה לעיתים עם ציר נפרד והיסטורית היתה מזוהה עם הפצה של האסלאם הפוליטי הסוני מבית מדרשה של תנועת האחים המוסלמים, אשר הוקמה בשנות העשרים של המאה העשרים.

איראן וערב הסעודית
צילום: motioncenter / Shutterstock.com

מלבד מאבק על משאבים, עוצמה והשפעה, הבריתות השונות מהוות פועל יוצא של חלוקה אידאולוגית, אתנית ודתית שונה. איראן הינה בעלת אוכלוסייה פרסית במרביתה, וערב הסעודית, החולשת על מרבית שטחו של חצי האי ערב, ומדינות המפרץ הערביות, משתייכות לאומה הערבית.

בנוסף לכך, היריבות בין הצדדים הינה בעל מטען דתי היסטורי, ומשקפת את הפילוג הגדול ביותר באסלאם בין מוסלמים המשתייכים לאסלאם הסוני, לבין אלו המשתייכים לאסלאם השיעי. 

לצד הכרה בבכירותו של מוחמד כמייסד דת האסלאם, האסלאם השיעי מכיר בחשיבותו של הח'ליף הרביעי לאסלאם ובן דודו של מוחמד, עלי בן אבי טאלב, כאשר בהתאם למסורת השיעית מנהיג האומה האסלאמית צריך לבוא מזרע בית עלי. השקפה זו אינה מקובלת על ידי הרוב הסוני באסלאם, אשר מכיר במעמדם השווה של כל ארבעת הח'ליפים מנהיגי האומה המוסלמית לאחר מוחמד.

עלי חמינאי
צילום: Attila JANDI / Shutterstock.com

משילות במדינות המפרץ

עתודות האנרגיה הנרחבות במדינות המפרץ והעושר אשר הן מביאות להן מסייעות לאחרונות ליישם משטר במסגרתו שירותים כדוגמת חינוך ובריאות מסובסדים על ידי המדינה לטובת האזרחים.

מנגד, האזרחים נשמעים להוראות מוסדות השלטון, על אף היתכנות ריאלית נמוכה בחלק מהמקרים להיבחר לתפקידים רשמיים ובכירים בהנהגה המקומית, ועל רקע היעדר זכויות אדם וערכים דמוקרטים.

מאפיינים אלו מקלים על המשטרים במרחב ובייחוד מדינות המפרץ הערביות, להמשיך ולאחוז ברסן השלטון, ואף סייעו בעבורם להיחלץ ממאורעות האביב הערבי ללא פגע.

בהקשר זה, מבין כל מדינות המפרץ הערביות, בחריין היתה זו שחוותה הפגנות בקנה המידה הרחב ביותר בשנים האחרונות בהשתתפות פעילה של האוכלוסייה השיעית במדינה (לצד הפגנות נרחבות גם באיראן, מהעבר השני של המפרץ הפרסי).

לצורך דיכוי ההפגנות נאלצה ערב הסעודית לשלוח כוחות צבא לבחריין, המהווה בת בריתה של הממלכה הסעודית ומתאפיינת בשליטה של בית המלוכה הסוני על אוכלוסייה בעלת רוב שיעי.

מגזרי האנרגיה המשגשגים במדינות המפרץ מאפשרים להן לשכך התנגדויות מצד מפלגות ותנועות אופוזיציוניות ולקנות את ההגנה הטובה ביותר שאפשר באמצעות נשק, טכנולוגיה מתקדמת וכן אירוחם של צבאות זרים בשטחן.

תוכן עניינים

פרויקטים מיוחדים

דעות ופרשנויות

תפריט נגישות