תוכן עניינים
המשך ההפצצות של איראן אשר מכוונות כנגד יעדים במדינות המפרץ מציבה בקדמת הבמה את ההיתכנות לכניסה של שכנותיה הערביות למערכה המתנהלת נגדה ולפעולות תגמול מצדן כנגד יעדים איראנים.
מדינות ערב אשר חברות במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (ראשי תיבות – GCC), מתמודדת מזה שנים ארוכות עם האיום האיראני בתקופה שלאחר המהפכה האסלאמית ועלייתו של משטר שיעי בעל נטייה מהפכנית באיראן.
על אף פעילותה של איראן כנגד מדינות המפרץ בשנים עברו, אשר בחלקה נעשתה בעזרה של ארגוני פרוקסי שיעים במרחב האזורי המזוהים עמה, תגובה ישירה כנגד איראן על אדמתה מהווה פעולה אשר עד עתה שכנותיה הערביות נמנעו ככלל מלעשות.
במובן זה, נשאלת השאלה אם המתיחות הסונית-שיעית אשר שוררת במפרץ הפרסי עומדת עליית מדרגה אשר עתידה לעצב את היחסים בין הצדדים גם להמשך הדרך, כאשר במוקד שינוי גישה מצד מדינות המפרץ, ובייחוד מוקדי כוח אזוריים כמו ריאד ואבו דאבי, בהתנהלות מול טהראן.
מדוע כעת?
הסוגיה מקבלת חשיבות בהמשך למתקפות בלתי פוסקות אשר בוצעו על ידי איראן כנגד מדינות המפרץ, כאשר איחוד האמירויות, ערב הסעודית, קטאר, בחריין וכווית מהוות יחדיו מוקדים מרכזיים להפצצות מצדה של איראן, תוך שימוש בטילים, כטב"מים ואמצעי לחימה נוספים.
בהמשך לכך, יש לשים לב לאזהרות אשר נשמעות מקרב מנהיגים ערביים במדינות המפרץ בעקבות התוקפנות של הרפובליקה האסלאמית, גם מצד מדינות אשר מקיימות עמה יחסים מזה תקופה ארוכה.
מנגד, על אף השתייכותן למועצת השיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (ראשי תיבות – GCC) והיותן מדינות סוניות-ערביות במרחב האזורי המושפע מפעילותו של הציר השיעי בהובלה של איראן, לכל מדינה מקרב מדינות ערב השכנות מדיניות חוץ ייחודית, כמו גם יחסים שונים מול איראן.
היבטים אלו עשויים להשפיע על הדינמיקה של חברות GCC מול איראן והתגובה אשר יבחרו לאמץ בכל הנוגע לפעילותה של האחרונה בהמשך, על אף המתקפה המשולבת המכוונת כנגדן במקביל על ידי טהראן.
ערב הסעודית - שימור היחסים או שבירה של הכלים
על אף היריבות המסורתית בין איראן לערב הסעודית, כמייצגות הבולטות של שני הזרמים הדומיננטיים והמתחרים באסלאם, שתי המדינות פעלו בשנים האחרונות בכדי לאחות את הקשרים ביניהן.
בהקשר זה, השתיים קיבלו החלטה אסטרטגית לנרמל את היחסים בתיווכה של סין, אשר הוסיפו להעמיק בהמשך, גם אם לצד הישארותה של היריבות והחשד ההדדי. דבר זה בא לידי ביטוי בהיבטים שונים, ובהם פתיחה של שגרירויות, גיבוש של פורומים שונים לשיח ושיתופי פעולה, טיפוח וחיזוק ערוצי תקשורת מדיניים במעורבותם של גורמים רשמיים, ועוד.
העמקה של היחסים בין הצדדים והדומיננטיות הקיימת לכל מדינה במרחב האזורי והבינלאומי כאחד, כמו גם החזקתה בארסנל צבאי אשר מאפשר לה להמיט נזקים על האחרת, יכול להשליך על הבחירה של טהראן אם להעצים את המתקפה מול ריאד, כמו גם להשפיע על התגובה של האחרונה.
במצב שכזה, ערב הסעודית עשויה לבחור שלא לשבור את הכלים מול איראן כל עוד אינה מוכרחה, ולהימנע ממתקפה ישירה על שטחה. כל זאת, תחת השאיפה לשמר יחסים קיימים מול המשטר האיראני ולחכות עד יעבור זעם, וכן מבלי להסתכן במערכה עצימה מול איראן בהמשך, במקרה שבו משטר האייתולות יצליח לשרוד את המערכה הנוכחית המתנהלת כנגדו.
לצד זאת, המשך המבצע המשולב של ארה"ב וישראל מול איראן והדחיקה של המשטר האיראני לפינה עשויים להביא לתגובה איראנית אינטנסיבית יותר כנגד ערב הסעודית, אשר הינה בעלת ברית מרכזית של ארה"ב ואף כזו המארחת חיילים אמריקאים בשטחה.
במצב דברים שכזה, העצמה של המתקפות מצדה של איראן כנגד ערב הסעודית עלולים להוביל גם לשינוי בגישתה של ריאד. כל זאת, בייחוד במקרה שבו ייפגעו אינטרסים חיוניים של הממלכה הסעודית, ובראשם מגזר האנרגיה המהווה מקור עושר מרכזי עבורה, אשר יהפוך את האיום האיראני והחשש מפניה של טהראן למציאות קיימת.
איחוד האמירויות הערביות – מדיניות חוץ עצמאית ואמצעים להגנה עצמית
בשנים האחרונות איחוד האמירויות עולה לכותרות בשל אימוץ של מדיניות חוץ עצמאית ואף שאפתנית, וכזו המושפעת פחות מתכתיבים של מדינות אחרות. אבו דאבי, יחד עם בחריין, הן שתי המדינות היחידות במפרץ הפרסי אשר חתמו על הסכמי אברהם, בעוד הקודמת אף השלימה נורמליזציה מלאה וחתמה על הסכם שלום מול ירושלים.
ביטוי נוסף להתנהלותה הייחודית של אבו דאבי ניתן לראות במסגרת ההתפתחויות האחרונות על אדמת תימן, והמתיחות הקיימת מול ערב הסעודית בשל מה שמתפרש בתור תמיכה בצדדים שונים בקרב המחנה הנגדי לחות'ים במאבקים המתרחשים במדינה הענייה.
על אף הרגיעה מול איראן, הדינמיקה בין המדינות שונה מזו של קטאר, אשר קשריה עם טהראן כבר היוו מוקד למתיחות מול שכנותיה עוד לפני הנורמליזציה ערב הסעודית, או עומאן, אשר שומרת על יחסים עם הרפובליקה האסלאמית ושימשה כמתווכת בינה לוושינגטון בסבבים קודמים של שיחות הגרעין.
לאור האמור, מערך השיקולים של אבו דאבי בכל הנוגע למתקפה של איראן ודרכי ההתמודדות עמה עשויים להיות שונים מזה של שכנותיה, ולהביא לשבירתו של מחסום הפחד בשלב מוקדם יותר.
סיטואציה זו יכולה לבוא לידי במוכנות להיעזר בצבא מתקדם המצוי באמתחתה של איחוד האמירויות במטרה לעצור את התקדים החדש שנוצר על ידי איראן מאז תחילתו של מבצע שאגת הארי, על אף השלכות פוטנציאליות שעלולות לנבוע כתוצאה מכך בהמשך.
לעת עתה אבו דאבי מתבטאת כנגד מעורבות שכזו, כאשר משרד החוץ האמריתי אף פרסם היום הודעה והבהיר בין היתר את התנהלותה של איחוד האמירויות אל מול התוקפנות של איראן, אשר מתבטאת בפעולה מתוך הגנה עצמית, לרבות ללא היגררות לסכסוך או הסלמה.
איראן - הליכה בין הטיפות
באיראן בינתיים ממשיכים לתקוף את מדינות המפרץ ולהכווין את האש אל עבר יעדים צבאיים ואזרחיים כאחד, ולהסב להן נזקים, כאשר במוקד עומדות מדינות שונות ובהן איחוד האמירויות, ערב הסעודית, קטאר, בחריין וכווית.
פעילותה של איראן במדינות הממוקמות בסמוך לגבולותיה נערכת לצד המשך הירי כנגד ישראל אשר חווה מטחים של טילים על בסיס יומיומי, לצד הניסיון להוסיף ולפגוע ביעדים אמריקאים המפוזרים במרחב האזורי.
מדינות המפרץ או לכל הפחות אתרים מוגדרים הממוקמים בשטחים שלהן, מתפרשים בעיני הרפובליקה האסלאמית כיעדים לגיטימיים למתקפה בהינתן הזיקה הקיימת עם הכוחות האמריקאים.
מעבר לכך, מתקפה כנגד מדינות המפרץ הערביות עשויה להימשך מעצם הפוטנציאל הטמון בה להסבה של נזקים במישור בינלאומי, וכאלה אשר יוסיפו לחצים על ארה"ב וישראל לעצור את המערכה הצבאית. במובן זה, אפשר להזכיר בין היתר את מתקני אנרגיה בשטחים של מדינות המפרץ, אשר מעורבות באספקה של היקפים מהותיים של נפט וגז בעולם.
במובן זה, ההחלטה של איראן להמשיך במתקפה כנגד שכנותיה עשויה להוות מהלך אסטרטגי, וכזה אשר מתקבל על ידי הצד האיראני במודע גם בצל הנזק התדמיתי והדיפלומטי הנלווה לכך, אשר סימנים לו כבר ניתן לראות בימים האחרונים.
לצד זאת, באיראן מבינים את ההשלכות אשר עלולות לנבוע כתוצאה מפעילותה ולהתבטא בין היתר בהצטרפות של מדינות המפרץ למערכה המתנהלת כנגדה, על מערך הכוח האווירי הקיים ברשותן.
התפתחות שכזו עשויה להעצים את הקושי אשר בפניו תעמוד הרפובליקה האסלאמית, ולייצר חזית אחידה כנגדה בתצורה של קואליציה רחבה וכזו שתעניק רוח גבית למאמצים של ישראל וארה"ב.
בהינתן האמור, בטהראן בוחרים בינתיים להמשיך במסלול הקיים, בד בבד עם השמעה של מסרים מפייסים מקרב גורמים רשמיים ברפובליקה האסלאמית, ובהם נשיא איראן מסעוד פזשכיאן, המופנים כלפי שכנותיה הערביות.
