הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי פרסם אתמול הודעה בה גינה את מינויו של שגריר ישראלי לסומלילנד. במסגרת הפרסום, הארגון כינה את ישראל "כוח כובש", וטען כי המינוי לאזור אשר ממוקם בצפון מערב סומליה מהווה "הפרה של הריבונות, האחדות הלאומית והשלמות הטריטוריאלית" של המדינה.
כאמור, ועדת המינויים למינוי ראשי נציגויות בחו"ל של משרד החוץ החליטה השבוע על מינויו של מיכאל לוטם לשגריר של ישראל בסומלילנד, אשר בשלב הראשון יכהן בתפקידו כשגריר לא תושב.
התגובה של סומלילנד לגינויים לא איחרה לבוא, ובדברים שהפנתה ישירות לארגון לשיתוף פעולה אסלאמי בפרסום ברשת X הבהירה כי האחרון אינו מדבר בשמה, וכן כי ״הגינוי העלוב שלכם למינוי שגריר של ישראל להרצייסה רק מוכיח עד כמה הפכתם לחסרי רלוונטיות וחסרי השפעה [toothless]״, ובאה בביקורת על שתיקתו של הארגון כלפי איומים אמיתיים, לדבריה, המתרחשים ברחבי העולם המוסלמי.
למה כעת?
מינוי שגריר ישראל לסומלילנד מהווה העמקה נוספת של הקשרים בין שתי המדינות וצעד מתוקשר נוסף, אשר מגיע בהמשך להכרה חסרת התקדים של מדינת ישראל וראש הממשלה בנימין נתניהו בסומלילנד.
ההכרה במדינה האפריקאית גררה גל של גינויים וביקורות כלפי ישראל מרחבי העולם המוסלמי, כאשר במוקד המתיחות בין סומלילנד לבין סומליה השכנה וההשלכות הגאו-פוליטיות אשר עשויות לנבוע כתוצאה מהמהלך.
העמדה של סומליה
על אף שהלכה למעשה סומלילנד מתנהלת כמדינה עצמאית, סומליה אינה מכירה בה כישות נפרדת ולגיטימית ורואה אותה כחלק בלתי נפרד משטחה.
עמדה זו מתבססת בין היתר על עקרונות השלמות הטריטוריאלית והתייחסות להתנתקותה של סומלילנד בתור פרישה חד צדדית וכזו שלא נעשתה בהסכמה.
מה חושבים בעולם
ההכרה של ישראל בסומלילנד מהווה צעד חסר תקדים, בזמנים שבהם ככלל המדינות אשר חברות באו"ם נוטות שלא להכריז על הכרה רשמית במדינה, גם אם חלקן מקיימות עמה יחסים.
מדינות בעולם מבססות לעיתים את טיעוניהן על אמנת האו"ם וכיבוד הריבונות של מדינות לאום ושלמותן הטריטוריאלית, בנוסף לחשש הקיים מפני אפקט דומינו ופיצולים נוספים ביבשת אפריקה וההשפעות אשר עשויות להיות לכך בהמשך.
העולם המוסלמי
העולם המוסלמי מציג ככלל וברובו תמיכה בעמדתה של סומליה, וגם אם אינו הומוגני בעמדותיו, נוטה לראות בשלילה את ההכרה של ישראל בסומלילנד, ולהדגיש את ריבונותה של סומליה על שטחי האזור.
לצד האמור חשוב להדגיש כי, איחוד האמירויות הערביות אשר נחשבת בתור כוח בולט במפרץ הפרסי, מקיימת יחסים דיפלומטיים וקשרים מסחריים עם סומלילנד, גם אם אינה משדרגת את הדינמיקה לכדי הכרה מלאה באחרונה.
ההכרה הישראלית בסומלילנד וסטטוס היחסים בין אבו דאבי לבין הרצייסה, מהווים סוגיה רגישה מנקודת המבט המוסלמית הרחבה, כאשר למעגל הדברים אפשר להוסיף את הסכם השלום אשר נחתם בין איחוד האמירויות לבין ישראל כחלק ממערך הסכמי אברהם.
משולש יחסים זה אשר עובר דרך ירושלים-אבו דאבי-הרצייסה עשוי לייצר רגישות עבור מדינות האזור אשר רואות בירושלים בתור כוח מתחרה, גם אם חלקן מקיימות עמה יחסים דיפלומטיים מלאים.
כל זאת, בייחוד בהינתן השיח אשר עולה מישראל באשר להקמתו של ציר חדש במרחב המזרח תיכוני, עוצמתן היחסית של ישראל ואיחוד האמירויות הערביות, המיקום ומאפיינים אסטרטגיים נוספים של סומלילנד, וההשלכות הגאו-פוליטיות אשר עשויות לנבוע כתוצאה מכך.
