הסכמי אברהם

ביום 15 בספטמבר 2020 נפגשו נציגים מישראל, איחוד האמירויות הערביות ובחריין על מדשאת הבית הלבן וחתמו על הסכמי נורמליזציה הידועים בשם הסכמי אברהם. המשא ומתן והמגעים המדיניים בין הצדדים נערכו בתיווכה של ארה"ב תחת ממשלו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. האירוע ההיסטורי מסמל שלב חדש ביחסים בין ישראל ומדינות ערב אשר ממוקמות במפרץ הפרסי ובצפון אפריקה. במוקד, הכרה רשמית במדינה היהודית ובריבונותה בהמשך לתקופה שבמהלכה קיימו מדינות המפרץ יחסים לא רשמיים עם ישראל ושיתופי פעולה בהיקף מוגבל, מתחת לרדאר, והרחק מעין הציבור ומדעת הקהל הערבית. כיום ועל פי פרסומים, מדינת ישראל מוסיפה לקיים מגעים מול מדינות מוסלמיות נוספות ובכללן ערב הסעודית וסוריה, לצרכי נרמול היחסים.

הסכמי אברהם - אירועים בולטים

הסכמי אברהם - דיוקן

צדדים

ישראל, איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו וסודאן. בנוסף ועל פי פרסומים, מתקיימים מגעים בין ישראל לערב הסעודית וסוריה באשר לנרמול היחסים ביניהן.

מערך ההסכמים

ההסכם עם איחוד האמירויות מתואר כהסכם שלום, בעוד שההסכם שנחתם מול בחריין מתואר כהצהרת שלום. סודאן חתמה על הצהרת הסכמי אברהם, ואילו ישראל ומרוקו הסכימו על חידוש היחסים המדיניים ופתיחה של נציגויות דיפלומטיות.

הסכמי אברהם – איחוד האמירויות ובחריין תחילה

הסכמי אברהם מסמלים עידן חדש ביחסים הבינלאומיים בין ישראל לשכנותיה בעולם המוסלמי, וזאת לאחר יותר מ-25 שנים מאז החתימה על הסכם השלום האחרון עם ירדן.

מעמד החתימה נערך בשטחי הבית הלבן ובו לקחו חלק שרי החוץ של בחריין ואיחוד האמירויות מצד אחד, וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מצד שני, כאשר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שימש כעד.

ההסכם עם איחוד האמירויות נחשב בגדר הסכם שלום, אשר עיגן יחסים דיפלומטיים ונורמליזציה מלאה בין המדינה הערבית למדינת ישראל.

לעומת זאת, ההסכם עם בחריין הוגדר כהצהרת שלום, שיתוף פעולה והחלת יחסים דיפלומטיים ידידותיים בין המדינות.

כינון היחסים הרשמיים התאפשר בהמשך למשא ומתן אשר נוהל על ידי חתנו של טראמפ ויועצו הבכיר בכוהנתו הראשונה של נשיא ארה"ב, ג'ארד קושנר, ועוזרו של קושנר אבי ברקוביץ'.

כינון היחסים הדיפלומטיים עם מדינות המפרץ הערביות סימן את יריית הפתיחה לקראת נורמליזציה של ישראל עם מדינות נוספות בעולם המוסלמי, מרוקו וסודאן.

הסכמי אברהם
צילום: noamgalai / Shutterstock.com

הצטרפותן של סודן ומרוקו להסכמי אברהם

בחודש דצמבר 2020 מרוקו הצטרפה להסכמי אברהם ונרמלה את יחסיה עם ישראל בהמשך להכרה שניתנה על ידי ממשל טראמפ בריבונות המרוקאית באזור סהרה המערבית.

בחודש ינואר 2021 סודן הצטרפה להסכמי אברהם ונרמלה את יחסיה עם ישראל. הסכמתה של סודן להצטרף להסכמי אברהם התאפשרה בעקבות הסרת שמה של המדינה האפריקאית מרשימת המדינות המממנות טרור של מחלקת המדינה האמריקאית.

החתימה הרשמית של סודאן על הסכמי אברהם נעשתה ב-6 בינואר 2021 בבירת סודאן חרטום, ובנוכחותו של שר האוצר האמריקני.

ההיתכנות להרחבת מעגל השלום בהסכמי אברהם

ב-2 בפברואר 2021, דובר מחלקת המדינה, נד פרייס, אמר כי בכוונת ארה"ב להמשיך לפעול על מנת שמדינות נוספות ינרמלו את היחסים עם ישראל, ואולם הדגיש כי נורמליזציה היא אינה תחליף ואינה באה במקום תהליך השלום בין ישראל והפלסטינים.

כיום ועל פי פרסומים, מדינת ישראל מוסיפה לקיים מגעים מול מדינות מוסלמיות נוספות ובכללן ערב הסעודית וסוריה, לצרכי נרמול היחסים.

המשא ומתן מול ריאד מתקיים מזה זמן מה והתעכב על רקע מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 ותחילתה של מלחמת חרבות ברזל.

בנוסף, המגעים מול סוריה מתקיימים בהמשך להפלתו של משטר אל-אסד והעלייה לשלטון של משטר סוני, בהמשך לשנים של מלחמת אזרחים אשר התחוללה במדינה.

הרקע לחתימה על הסכמי אברהם

עובר לחתימה על הסכמי אברהם ובמשך שנים מדינות ערב התנו את ההכרה בישראל בקידום תהליך השלום עם הפלסטינים על בסיס יוזמת השלום הערבית שהוצעה על ידי ערב הסעודית בשנת 2002.

אולם, נדמה כי בשנים האחרונות חל שינוי בקשר למדיניות החוץ של מדינות במרחב המזרח התיכון, על רקע תמורות שונות המתרחשות באזור.

ההתקרבות בין ישראל לשכנותיה לאחר תקופה ארוכה שבה מעגל השלום לא התרחב התרחשה על רקע עיצוב מחדש של מפת האיומים וההזדמנויות במרחב המזרח תיכוני, וכאשר עד לא מזמן יחסים רשמיים עמה והכרה בקיומה נחשבו בגדר טאבו.

בהקשר זה, מדינות האסלאם מייחסות חשיבות הולכת וגוברת ליתרונות הביטחוניים, המדיניים והדיפלומטיים הנלווים לנורמליזציה עם ישראל.

היבטים אלו מקבלים כעת מקום בולט בסדרי העדיפויות של מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה ומכרסמות בעמדות המסורתיות ביחס לישראל אשר דגלו ביחסים בלתי רשמיים.

כל זאת, תוך גיבוש דינמיקה חדשה בין שלושת צלעות המשולש המורכבות מהמדינה היהודית, העולם המוסלמי והפלסטינים.

במסגרת זאת ניתן לציין מס' גורמים משפיעים אשר משליכים על עיצוב סדרי העדיפויות של מדינות האזור:

(1) האפשרות שארה"ב תצמצם את מעורבותה במזרח התיכון, ומיקוד מדיניות החוץ שלה בסין. חששות אלו ייתכן ועברו התמתנות מאז החודשים שבהם נחתמו הסכמי אברהם, בהמשך לבחירה השניה בדונלד טראמפ כנשיא ארה"ב, וחיזוק היחסים בין ארה"ב למדינות האזור על בסיס של אינטרסים הדדיים ומתן חשיבות לפיתוח כלכלי על חשבון אידיאלים.  

(2) התגברות האיום הנשקף מאיראן, אשר בזמנים של החתימה על הסכמי אברהם עלה מדרגה על רקע השימוש שעשתה הרפובליקה האסלאמית בארגוני פרוקסי לצורך הוצאת מתקפות במדינות ערב המתונות. כל זאת, במקביל לפיתוח תוכנית הגרעין ופרויקט הטילים האיראניים, ובהמשך לפרישתה של ארה"ב מהסכם הגרעין. אולם, גם סוגיה זו עברה התפתחויות מהותיות מאז החתימה על ההסכמים, בהמשך לערעור מערך הבריתות של איראן במרחב המזרח תיכוני מאז תחילתה של מלחמת חרבות ברזל, והפגיעה באתרי הגרעין וייצור הטילים ברפובליקה האסלאמית במבצע המשותף של ישראל וארה"ב.

(3) נסיבות גאו-פוליטיות ואינטרסים ייחודיים לכל מדינה, אשר מובילים את מדינות בעולם הערבי לאמץ תפיסה שונה לגבי ישראל. כל זאת בין היתר בעקבות התמורות הנלוות לנורמליזציה עמה במעורבותה של ארה"ב, והאופן שבו נוכחותה של המדינה היהודית במזרח תיכון חדש תועיל לאינטרסים שלהן.

תוכן עניינים

פרויקטים מיוחדים

דעות ופרשנויות

תפריט נגישות