הסכמי אברהם

עובר לחתימה על הסכמי אברהם מדינות ערב התנו את ההכרה בישראל בקידום תהליך השלום עם הפלסטינים על בסיס יוזמת השלום הערבית שהוצעה על ידי ערב הסעודית בשנת 2002. עם זאת נדמה כי בשנים האחרונות חל שינוי בקשר למדיניות החוץ של מדינות המזרח התיכון. נקודת השיא של תהליך זה כאמור התבטאה במוכנותן של מדינות ערביות לחתום על הסכמי אברהם, להכיר בריבונותה של ישראל על שטחה, לנרמל את יחסיהן עמה תוך הסדרת יחסים דיפלומטיים מלאים בין הצדדים, בזמנים שבהם לא נראה כי קיים אופק לחידוש תהליך השלום עם הפלסטינים.

אותן התפתחויות מתבססות על עיצוב מחדש של מפת האיומים וההזדמנויות במרחב המזרח התיכון כפי שהן נתפסות על ידי העולם הערבי, אשר הביאו את מדינות ערב לבחון מחדש את עמדותיהן ביחס לישראל, כאשר עד לא מזמן יחסים רשמיים עמה והכרה בלגיטימציה שלה נחשבו בגדר טאבו. בהקשר זה, מדינות ערב מייחסות כיום חשיבות הולכת וגוברת ליתרונות הביטחוניים, המדיניים והדיפלומטיים הנלווים לנורמליזציה עם ישראל. היבטים אלו מקבלים כעת מקום בולט בסדרי עדיפויותיהן של מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה ומכרסמות בעמדות המסורתיות ביחס לישראל אשר דגלו ביחסים בלתי רשמיים, תוך גיבוש דינמיקה חדשה בין שלושת צלעות המשולש המורכבות מהמדינה היהודית, העולם המוסלמי והפלסטינים.

במסגרת זאת ניתן לציין מס' גורמים, המשפיעים ולוקחים חלק בעיצוב סדרי העדיפויות של מדינות האזור, ובכללן המדינות החתומות על הסכמי אברהם: (1) כוונתה של ארה"ב לצמצם את מעורבותה במזרח התיכון, והפניית עיקר הדגש במדיניות החוץ שלה כלפי סין; (2) התגברות האיום הנשקף מאיראן, אשר עלה מדרגה בשנים האחרונות על רקע השימוש שעושה הרפובליקה האסלאמית בארגוני פרוקסי לצורך הוצאת מתקפות במדינות ערב המתונות, במקביל לפיתוח תוכנית הגרעין ופרויקט הטילים האיראניים, ובהמשך לפרישתה של ארה"ב מהסכם הגרעין; (3) נסיבות גאו-פוליטיות ואינטרסים ייחודיים לכל מדינה, אשר מובילים את מדינות בעולם הערבי לאמץ תפיסה שונה לגבי ישראל, בעקבות התמורות הנלוות לנורמליזציה עמה, והאופן שבו נוכחותה של המדינה היהודית במזרח תיכון חדש תועיל לאינטרסים שלהן.