מדינות המפרץ

מדינות המפרץ משתייכות למסגרות הטרוגניות שונות של ערכים, תרבויות ותפיסות עולם. על אף היותן מזוהות עם דת האסלאם, המדינות במפרץ הפרסי מתחלקות למחנות יריבים המשקפים תפיסות עולם מגוונות, אשר מתבססים על מוצא אתני ותפיסה אמונית שונים. הבדלים אלו מתרגמים לשוני בסדרי העדיפויות של המדינות הקיימות במרחב ובאים לידי ביטוי במערכי בריתות מתחרים. 

ראשית ניתן לציין את המחנה בהנהגת הרפובליקה האסלאמית של איראן, אשר לעיתים מכונה המחנה הרדיקלי, הציר השיעי או הסהר השיעי. כנגדו פועל המחנה המובל על ידי מדינות ערב המתונות, וערב הסעודית בראשן, המתבסס על שימור הסטטוס קוו והיציבות במרחב המזרח התיכון. לצד זאת קיים ציר אידאולוגי שלישי המיוצג על ידי הנסיכות המפרצית הקטנה קטאר, אשר ידועה כתומכת בהפצת רעיונות האסלאם הפוליטי הסוני מבית מדרשה של תנועת האחים המוסלמים, אשר הוקמה בשנות העשרים של המאה העשרים.

לצד העובדה שהיריבות בין המעצמות האזוריות מבטאת מאבק על משאבים, עוצמה והשפעה הבריתות השונות מהוות פועל יוצא של חלוקה אידאולוגית, אתנית ודתית שונה. בעוד איראן הינה בעלת אוכלוסייה פרסית במרביתה, ערב הסעודית, החולשת על מרבית שטחו של חצי האי ערב, ומדינות המפרץ הערביות משתייכות לאומה הערבית. 

בנוסף לכך, היריבות בין הצדדים הינה בעל מטען דתי היסטורי, ומשקפת את הפילוג הגדול ביותר באסלאם בין מוסלמים המשתייכים לאסלאם הסוני (המזוהה עם כ-90% מהמוסלמים בעולם), לבין אלו המשתייכים לאסלאם השיעי. 

לצד הכרה בבכירותו של מוחמד כמייסד דת האסלאם, האסלאם השיעי מכיר בחשיבותו של הח'ליף הרביעי לאסלאם ובן דודו של מוחמד, עלי בן אבי טאלב, כאשר בהתאם למסורת השיעית מנהיג האומה האסלאמית צריך לבוא מזרע בית עלי. השקפה זו אינה מוכרת מצד הרוב הסוני באסלאם, אשר מכיר במעמדם השווה של כל ארבעת הח'ליפים מנהיגי האומה המוסלמית לאחר מוחמד. 

לצד הפערים האתניים והדתיים, מדינות המחנה השיעי והמחנה הסוני המתון הממוקמות בסמוך למפרץ הפרסי מתאפיינות בפערים במדינות החוץ, תפיסת הביטחון, מטרות ותכליות, וכן באימוץ טקטיקות שונות לצורך מימושן של אסטרטגיות מגוונות. היבטים אלו באים לידי ביטוי לעיתים באימוץ מדיניות כוחנית וניצית יותר מצדה של איראן, השואפת לייצא את המהפכה האסלאמית השיעית אל מחוץ לגבולותיה, לעומת התנהלות מתונה יותר המזוהה עם מדינות המפרץ הערביות.