
אשף
צילום: Anas-Mohammed / Shutterstock.com
הארגון לשחרור פלסטין או בראשי התיבות אש"ף הוקם בשנות השישים של המאה העשרים ומהווה בגדר ארגון גג לפעילותם של תנועות וארגונים פלסטינים ותכליתו להוות מסגרת משותפת למטרת קידום זכויותיהם הלאומיות של הפלסטינים. התנועה הבולטת אשר חברה באש"ף היא תנועת הפת"ח, עמה מזוהה יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן.

האמנה הלאומית הפלסטינית המזוהה עם אש"ף התקבלה בחודש יוני 1964 בעת הכרזה על הקמתו של הארגון, ותבעה את זכותם של הפלסטינים על כל 'שטחי פלסטין' (ארץ ישראל), בעוד האמנה קבעה כי מטרה זו תושג באמצעות מאבק חמוש.
בסוף שנות השישים, על רקע התחזקותם של ארגוני הפדאיון אשר אימצו את דרך ההתנגדות והטרור כנגד ישראל, כדוגמת פת"ח והחזית העממית לשחרור פלסטין, הוחלט באש"ף לצרפם לארגון.
בשנת 1968 היווה הפת"ח הארגון המרכזי במועצה הלאומית הפלסטינית, ובחודש פברואר 1969 מונה יאסר ערפאת, מנהיג תנועת הפתח, ליו"ר הוועד הפועל של אש"ף ולראש הארגון.

אש"ף וישראל בזירה המדינית
בחודש נובמבר 1988, במהלך ימי האינתיפאדה הראשונה, אש"ף הכריז על הקמה של מדינה פלסטינית בהתאם לתכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 והכיר לראשונה בפתרון שתי המדינות, וכפועל יוצא מכך גם בישראל.
צעד זה קיבל אישוש עם הצהרתו של יאסר ערפאת בחודש דצמבר 1988 על הכרה במדינת ישראל ודחייה של מעשי טרור ואלימות, על רקע השתלטותו של אש"ף על אירועי האינתיפאדה הראשונה ודעיכתם.
לאחר ועידת מדריד שהתקיימה בשנת 1991 ואשר במהלכה הכירה ישראל בנציגים פלסטינים שהשתתפו באירוע החל מו"מ מדיני בין ישראל לאש"ף.
בחודש ספטמבר 1993 חתמו ישראל והפלסטינים על הסכמי אוסלו. בעקבות החתימה על ההסכמים הוקמה הרשות הפלסטינית, אשר מרבית התפקידים והסמכויות שהוקצו במסגרתה ניתנו לאנשי אש"ף.
בשנת 1996 הפת"ח זכה במרבית הקולות במועצה המחוקקת הפלסטינית, כאשר מנהיג הארגון יאסר ערפאת מונה ליו"ר הרשות הפלסטינית. אירועים אלו שדרגו את מעמדה של הרשות הפלסטינית על חשבון אש"ף, שחלק ניכר מאנשיו כיהנו בעמדות ההנהגה במסגרת מוסדות הרשות הפלסטינית.