האחים המוסלמים

במשך הזמן האחים המוסלמים התפשטו מעבר למצרים והקימו סניפים נוספים וארגוני בת במדינות מוסלמיות אחרות ואף במדינות אירופה ובארה"ב. הגירה רחבה של פעילי התנועה התרחשה בתקופת שלטונו של נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר. במהלך שלטונו של נאצר בשנות החמישים של המאה העשרים, האחים המוסלמים הוצאו אל מחוץ לחוק במצרים. בתקופה זו התנועה ידעה יד קשה מצד הרשויות המקומיות, אשר עצרו פעילים רבים של האחים המוסלמים ובעוד שאחרים עזבו את המדינה וייסדו שלוחות של התנועה מחוץ למצרים.

במהלך השנים הבאות תפיסת העולם של האחים המוסלמים התפשטה מעבר לגבולות מצרים, במדינות כדוגמת ירדן, סוריה, סודאן, תוניסיה, אלג'יריה, ועוד. בערב הסעודית פעילי האחים השתלבו אף במוסדות החינוך והמשיכו להפיץ את תורתה של התנועה, כל זאת במדינה אשר הדוקטרינה הדתית שרווחה בה התבססה בחלקה גם על עקרונות הסלפיזם מבית מדרשה של משפחת עבד אל-ווהאב.

בחלק מהמדינות כדוגמת ירדן השכנה, פעילי האחים המוסלמים הקימו תשתיות חברתיות ומפלגות, אשר אפשרו לתנועה להמשיך להעביר את מסריה ולצבור אהדה ודומיננטיות הן במרחב האזרחי והן באמצעות היעזרות במערכת הפוליטית.

פעילותה של התנועה והרעיונות המזוהים עמה השפיעו רבות על התפתחותו של האסלאם הפוליטי. לצד הדומיננטיות וההשפעה שצברו במישרין, האחים המוסלמים אף השפיעו על ארגונים אסלאמיים שונים, בין אם ברמה הרעיונית ובין אם בעצם ההקמה של ישויות פונדמנטליסטיות כדוגמת הג'יהאד האסלאמי המצרי, אל קאעידה, חמאס, ועוד, אשר בראשיתן יוסדו על ידי פעילי האחים.  

למרות העדנה לה זכתה, התנועה נותרה מוגבלת יחסית בכוחה בפוליטיקה של העולם הערבי עד מלחמת ששת הימים אשר התרחשה בשנת 1967. בהקשר זה, הדומיננטיות של האסלאמיזם ותפיסות המזוהות עם האסלאם הפוליטי ואף פונדמנטליזם אסלאמי עלתה על חשבון הלאומיות הערבית, החילונית והעממית לאחר התבוסה של מדינות ערב לישראל.