אש"ף הינה תנועה פוליטית אשר הוקמה בשנת 1964 ומשמשת כיום כנציגה המוכרת של הפלסטינים בפורומים בינלאומיים, אשר פועלת בכדי לקדם את זכויותיהם הלאומיות של הפלסטינים בזירה העולמית.

בראשיתה, התנועה הוקמה במטרה להוות ארגון גג עבור תנועות, ארגונים ופלגים פלסטינים שונים אשר פעלו באותם הזמנים, ופלטפורמה לפעולה משותפת ואיחוד כוחות לצרכי המאבק נגד ישראל.

בעת הקמתה אש"ף שמה לעצמה מטרה להשתלט על כל 'שטחי פלסטין' (ארץ ישראל), ונקטה בטרמינולוגיה שונה מזו המוכרת כיום אשר מתבססת על פתרון שתי המדינות.

האמנה של התנועה שאושרה בחודש יוני 1964 בעת ההכרזה על הקמתה של אש"ף צדדה במאבק חמוש לצרכי קידום זכויותיהם הלאומיות של הפלסטינים.

אש"ף שינה את פעילותו הפוליטית ודרכי המאבק בישראל במשך השנים, כמו גם עיקרים בתפיסת עולמו. בהקשר זה, מארגון אשר תמך במאבק חמוש על שטחי ארץ ישראל כולה תחת הנהגתו של יאסר ערפאת, אש"ף החל לצדד באמצעים רכים למען קידום הקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות אשר שררו לפני מלחמת ששת הימים בתקופתו של הראיס הנוכחי אבו מאזן (מחמוד עבאס).

בראשיתו ולאחר הקמתו, המאבק החמוש אשר כלל טרור ושימוש באמצעים צבאיים קיבל את הבכורה בהתנהלותה של התנועה, כפי שאף בא לידי ביטוי באמנה של אש"ף. ארגון המסגרת שימש בסיס לפעילותם של ארגוני טרור פלסטינים שונים אשר עשו שימוש בפיגועי טרור שכוונו כנגד חיילים ואזרחים ישראלים. במסגרת זאת ניתן לציין בין היתר את הפיגועים במשחקים האולימפיים במינכן שבגרמניה בשנת 1972, במסגרתם נרצחו ספורטאים ישראלים על ידי מחבלי 'ספטמבר השחור'.

בשנות השמונים אש"ף החל לאמץ התנהלות דיפלומטית לצד המאבק המזוין, כפי שהדברים באו לידי ביטוי באירועי האינתיפאדה הראשונה אשר לאחריה נחתמו הסכמי אוסלו מול ישראל. להבדיל מהעיקרון אשר הנחה את אש"ף מראשיתו בדמות המאבק וההשתלטות של שטחי 'פלסטין' כולם, בהסכמי אוסלו התנועה הכירה במדינת ישראל.

לאחר החתימה על ההסכמים והקמתה של הרשות הפלסטינית התנועה חזרה לדרך הטרור, וכל זאת באמצעות פעילותם של ארגוני טרור פלסטינים בעלי קשרים לאש"ף. בכלל זאת ניתן למנות את הזרוע הצבאית של תנועת הפתח, 'גדודי חללי אל אקצא', וכן ארגון 'התנזים' בראשותו של מרואן ברגותי אשר גם השתייך לפתח, כאשר תנועת הפתח כשלעצמה היוותה הכוח הדומיננטי באש"ף.

בהמשך לכך, ועל רקע חילופי הגברי במוסדות אש"ף ועלייתו של אבו מאזן להנהגה לאחר מותו של יאסר ערפאת, אש"ף החל לזנוח את דרך הטרור ולאמץ שפה דיפלומטית יותר.

במסגרת זאת, אש"ף, בהובלה של הרשות הפלסטינית, החל להתמקד ברקימה של קשרים דיפלומטיים עם מדינות וגופים פוליטיים במרחב המזרח תיכוני ומעבר לו.

הפעילות הפלסטינית הדיפלומטית הרכה התאפיינה בנוסף בפעולות חד צדדיות כנגד מדינת ישראל אשר כללו עידוד של חרמות מצד ישויות פוליטיות, ניתוק קשרים דיפלומטיים, הפעלה של לחצים במוסדות בינלאומיים, היעזרות בבתי משפט בינלאומיים, ועוד.

כל זאת, במטרה לסיים את נוכחותה האזרחית והצבאית של מדינת ישראל בשטחי איו"ש ותגובה למבצעים הצבאיים אשר נערכו כנגד ארגוני הטרור הפלסטינים בשטחי רצועת עזה.