הפגנות באיראן
צילום: tanitost / Shutterstock.com
ההפגנות באיראן אשר החלו בחודש ספטמבר 2022 ונמשכו עד לאמצע שנת 2023 היוו בגדר מחאה של ציבור האזרחים ברפובליקה האסלאמית בעקבות מותה של מהסה אמיני, צעירה איראנית ממוצא כורדי אשר נהרגה בעת שהיתה נתונה במעצר משטרתי בידי מחלקת המוסר בטהרן. בהתאם לדיווחים, מהסה אמיני נעצרה ועונתה בידי המשטרה בעקבות הפרה של קוד הלבוש הנהוג באיראן, כאשר נטען כי לא לבשה חיג'אב בהתאם לדרוש ברפובליקה האסלאמית.
מותה של מהסה אמיני והתפשטות ההפגנות באיראן
מהסה אמיני נהרגה ביום 16 בספטמבר 2022, בהיותה בת 22, ובעת שהיתה נתונה במעצר על ידי מחלקת המוסר של משטרת איראן על רקע טענות בדבר הפרה של קוד הלבוש החל על נשים ברפובליקה האסלאמית.
לאחר מותה של מהסא אמיני החלו הפגנות בבירה טהראן אשר התפשטו במהרה לערים נוספות ברפובליקה האסלאמית, ובכלל זאת למחוזות בהם אוכלוסייה בעלת רוב כורדי.
המשטר האיראני בתורו התייחס להפגנות כאירועים המונעים בתמיכה של כוחות זרים ובלתי לגיטימיים, אשר מטרתם לערער את היציבות במדינה.
לצורך ההתמודדות עם המחאה הנרחבת החל המשטר להגביל את הגישה לאינטרנט ולמדיות החברתיות ועשה שימוש באמצעי מעקב טכנולוגיים אחר המפגינים.
בנוסף, כוחות הביטחון המזוהים עם המשטר, ובהם משמרות המהפכה והמיליציה הפרו ממשלתית בסיג' המסונפת למשמרות המהפכה, התעמתו עם המפגינים.
במסגרת זאת, אזורים שונים במדינה חוו הפרות סדר אלימות והסלמה במאבק בין תומכי המשטר ומתנגדיו.
במקביל להפגנות באיראן אשר הופנו כנגד המשטר וכוחות הביטחון, גם תומכי המשטר החלו לצאת לרחובות ולהפגין במסגרת מחאות נגדיות.
היקף ההפגנות באיראן ואופיין
ההפגנה בגין מותה של מהסא אמיני אינן הפעם הראשונה שבה משטר האייתולות מתמודדות עם מחאה בהיקף נרחב מצד ציבור האזרחים.
בהקשר זה, ניתן למנות למשל את "המהפכה הירוקה" אשר החלה בשנת 2009 בעקבות טענות לזיוף במסגרת הבחירות לנשיאות אשר במסגרתן המועמד הרפורמיסטי חוסיין מוסאווי נחל הפסד לנשיא אשר כיהן בשעתו, מחמוד אחמדינג'אד.
הפגנות נוספות התקיימו בשנים 2019-2020 בעקבות העלאת מחירים ברפובליקה האסלאמית, אשר הובילו ליציאה נרחבת לרחובות של אזרחי איראן.
בהשוואה להפגנות שנערכו ברפובליקה האסלאמית בשנת 2019, ההפגנות בעקבות מותה של מהסא אמיני היו פחות קטלניות והתאפיינו במס' הרוגים קטן יותר.
אולם, המחאה התאפיינה במורכבות ייחודית לה, אשר באה לידי ביטוי בהתפשטות הנרחבת של אירועים לערים ומחוזות שונים באיראן, מרכזים עירוניים, פריפריה, ולרבות לעיר הולדתה של מהסא אמיני.
המשתתפים בהפגנות באיראן היו מזוהים עם מעמדות חברתיים שונים, כאשר המחאות עצמן נערכו במסגרות שונות, ובהן בתי ספר, אוניברסיטאות וברחובות המדינה.
לצד מחאה במרכזים עירוניים כדוגמת הבירה טהראן ואזורים המזוהים בחלקם עם האופוזיציה האיראנית, ההפגנות באיראן תועדו גם בערים קדושות לשיעים, ובהן קום ומשהד.
דרישות המפגינים במחאה בגין מותה של מהסה אמיני
בתחילת המחאה ניתן מקום בולט לפעילותן של נשים באיראן, אשר העלו דרישות בדבר הפסקת קוד הלבוש המחייב החל על נשים ולבישת החיג'אב.
במהרה, המחאות התפתחו לכדי מאבק ועימותים אלימים בין המפגינים וכוחות הביטחון באזורים שונים בשטחי הרפובליקה האסלאמית.
בהמשך עלתה הדרישה להפלה של משטר האייתולות וקריאות גנאי כלפי דרג ההנהגה הבכיר והמנהיג העליון עלי ח'מינאי, במה שהבדיל את ההפגנות האמורות בעקבות מותה של מהסה אמיני מהפגנות אחרות שנערכו בזמנים קודמים במדינה.
מפגינים דרשו שינוי מקיף בממשלה ולא הסתפקו ברפורמות מצומצמות יותר. בהקשר זה, סקרים שנערכו במהלך שנת 2022 הצביעו על התנגדות של חלקים מהותיים בציבור האיראני לחובה החלה על נשים ללבוש חיג'אב. בנוסף, שיעורי תמיכה גבוהים נמדדו לטובת שינוי המשטר באיראן מתאוקרטיה למדינה חילונית.
פעילות המשטר לצורך התמודדות עם ההפגנות באיראן
בתחילה, הדרג הבכיר באיראן ובראשו המנהיג העליון האייתולה עלי ח'מינאי התייחסו להפגנות כמהומות ומזימה של מעצמות זרות, וביניהן ארה"ב וישראל, לערער את היציבות ברפובליקה האסלאמית.
תיאורים אלו שימשו לצרכי דה לגיטימציה של המפגינים ופגיעה באמינותם, אגב תיוגם כמי שמשרתים אינטרסים זרים ולא כמי שמונעים מטובת הרפובליקה האסלאמית.
בהמשך להתפשטותן של המחאות, המשטר באיראן החל להגביל את הסיקור התקשורתי של ההפגנות, תוך פגיעה בחופש הביטוי של האזרחים באיראן. המשטר פעל בכדי להשבית אתרי אינטרנט ולעצור עיתונאים ואנשי תקשורת, כאשר המידע אשר סוקר באמצעי תקשורת מערביים הועבר באמצעות ארגוני זכויות אדם ומדיה חברתית.
בנוסף, ועל פי דיווחים זרים, הרפובליקה האסלאמית פעלה לערער את הלגיטימציה של ההפגנות באיראן באמצעות הטעיה של כלי תקשורת זרים. כל זאת, בין היתר על ידי יצירה של ראיונות וסרטוני וידאו מזויפים ובניסיון לגרום לכלי תקשורת חיצוניים לסקר אירועים שלא התרחשו בפועל.
במהלך ההפגנות באיראן נעצרו מפגינים רבים ובהן נשים, אגב ניסיונות לקבל הודאות שווא בגין השתתפותם במחאות.
כמו כן, הרשויות פעלו על מנת להגביל את פעילותם של אנשי תקשורת ועצרו עשרות עיתונאים, כמו גם פעילים פוליטיים, עורכי דין, סטודנטים וקטינים.
מלבד מעצרים המוניים, הרפובליקה האסלאמית הפעילה את משמרות המהפכה וכוחות הבסיג' בכדי להתעמת עם המפגינים, ובכלל זאת באמצעות שימוש בירי חי, ואף קיימה משפטיים פומביים והוצאות להורג.
פעילות המפגינים באיראן על רקע מותה של מהסא אמיני
ההפגנות באיראן אשר התפשטו לאחר מותה של מהסה אמיני ברחבי המדינה התאפיינו בכינוסים קטנים ומהירים של משתתפים, מתוך מטרה שלא להיתפס על ידי כוחות הביטחון, לצד פעולות של מרי אזרחי והפרה של החוק.
אירועים אלו ואחרים באו לידי ביטוי בין היתר באמצעות עיכובי תנועה בכבישים על ידי כלי רכב, פרסום סרטוני תעמולה והסברה ברשתות החברתיות, ועוד.
על מנת להימנע מזיהוי על ידי הרשויות, מפגינים חבשו מסכות והחליפו בגדים בזמן ההפגנות באיראן והרסו מצלמות ציבוריות.
בנוסף המחאה התאפיינה בשימוש באלמנטים סמליים, ובהם מזרקות שנצבעו באדום כסמל לדם, גזירת שיערן של נשים ושריפת כיסויי ראש וחיג'אבים, השלכת כיסויי ראש של גברים ברחוב ועוד.
תוכן עניינים
פרויקטים מיוחדים
דעות ופרשנויות
