אסלאם הינה דת מונותיאיסטית השנייה בגודלה בעולם אחרי הנצרות אשר נוסדה במאה השביעית לספירה על ידי נביא האסלאם מוחמד בחצי האי ערב שבמזרח התיכון.
משמעות המילה אסלאם הינה "התמסרות", פירוש אשר שופך אור על עקרון דת האסלאם לפיו המאמין מקבל בכניעה את רצונו של האל.
מקור האסלאם במכה שבחצי האי ערב בשנת 610, המציינת את התקופה שבה על פי האמונה החלו ההתגלויות האלוהיות למוחמד באמצעות המלאך גבריאל.
באסלאם מוחמד נחשב לאחרון הנביאים והקוראן מהווה הספר אשר חותם את דבריו של אלוהים לבני האדם.
לאחר מותו של מוחמד בשנת 632 האסלאם החל להתפשט מחוץ לחצי האי ערב במסגרת מסע כיבושים ופעילות מיסיונרית של המוסלמים בתקופת ארבעת הח'ליפים הראשונים (הראשידון) ותחת הח'ליפות של בית אומיה.
בתקופת בית עבאס האזורים שבשליטת האסלאם ידעו צמיחה מדעית, תרבותית וכלכלית אשר תמה עם כיבושה של בגדאד על ידי המונגולים בשנת 1258.
הכניסה לדת האסלאם מותנית בהצהרת האמונה המוסלמית, הידועה בשם השהאדה: "אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא שליחו". הצהרת האמונה מבטאת את האחדות והריבונות של האל ואת היותו של מוחמד כנביא ושליח האל.
המקורות – הקוראן, הסונה והחדית'
דת האסלאם והפרקטיקות המזוהות עמה מתבססות על הסונה של מוחמד, משמע המנהגים והתנהלותו של נביא האסלאם בימי חייו.
הסונה נלמדת בהתאם לתיעודים המפורטים בספרות הסירה, המאגדת ביוגראפיות שמטרתן לתאר את חייו של הנביא מוחמד, לצד ספרות החדית', אשר מהווה התורה שבעל פה באסלאם אשר הועלתה על הכתב.
החדית'ים מתארים אמרות ומנהגים של נביא האסלאם ומעגל האנשים אשר היו קרובים אליו, המשתייכים לדורות המאמינים הראשונים באסלאם.
לצד האמור המקור המרכזי בדת האסלאם הינו הקוראן, הנחשב לספר הקודש של המוסלמים. בהתאם לתפיסה המרכזית באסלאם, הקוראן מהווים דבריו של אלוהים אשר הועברו למוחמד באמצעות המלאך ג'יבריל במשך כ-23 שנים, כאשר מוחמד בתורו הכתיב אותם למאמינים.
פעמים רבות הקוראן אינו מובן כפשוטו אלא בהתאם לספרות התפסיר, שמטרתה היא לפרש את ספרי הקודש של האסלאם (ובמרכזם הקוראן). על פי הסונה, החדית', הקוראן והתפסיר נפסקת השריעה, שהיא ההלכה המוסלמית, המורה למוסלמי כיצד להתנהל בחיי היום יום.
ספרי הסירה והחדית' הם המקורות המורים למוסלמי כיצד לחיות את חייו ואיך לפרש את הקוראן, הנחשב כאמור לעמדת המוסלמים כאל דברו הישיר של האלוהים. מרבית הזרמים באסלאם מתייחסים לסירה ולחדית'ים, המתעדים את חייו, מעשיו ואמירותיו של מוחמד, ככלי מרכזי לפירוש הקוראן וכבסיס נוסף לפסיקת ההלכה האסלאמית.
חמשת עמודי האסלאם
חמשת עמודי האסלאם מהווים מצוות מהותיות ומרכזיות בדת ובאמונה שעל כל מאמין לבצע וליישם במהלך חייו:
עדות (שהאדה) – העדות מהווה בגדר ה-"אני מאמין" של כל מוסלמי בהתאם לדת האסלאם, אשר מקביל להצהרת הקרדו בנצרות. לצרכי כניסתו של אדם לשערי האמונה והדת המוסלמית עליו לומר את המילים "אני מעיד כי אין אל מלבד אללה ואני מעיד כי מוחמד הוא שליחו של אללה". בהיותה העמוד החשוב ביותר באסלאם העדות מניחה את הבסיס לכל האמונה והמצוות האסלאמיות;
תפילה (צלאה) – מצוות התפילה מורה למאמין להתפלל חמש פעמים ביום בזמנים קבועים. זמני התפילה הם עלות השחר (אַלְפַגְ'ר), הצהריים (אַטֻּ'הְר), אחר הצהריים (אַלְעַצְר), השקיעה (אַלְעֻ'רוּב) והלילה (אַלַּיְל). כל תפילה מבוצעת עם הפנים כלפי מסגד הכעבה שבמכה;
צדקה (זכאה) – בדומה ליהדות גם באסלאם קיימת מצווה לתת צדקה לעניים, והיא מחייבת כל מוסלמי בעל היכולת הכלכלית לכך. הצדקה נחשבת בגדר חובה מוסרית לעזור לאנשים קשי יום מבחינה כלכלית מתוך מטרה להפחית את חוסר השוויון בחברה;
צום – הצום מהווה חובה עבור אשר חלה על המוסלמים, למעט עבור ילדים, אנשים חולים, נשים בהיריון ומקרים חריגים נוספים. הצום מקוים במהלך חודש הרמדאן, במסגרתו מוסלמים מחויבים להימנע מאכילה, משתייה ומקיום יחסי מין מזריחה ועד שקיעה, ועליהם לתת תשומת לב מיוחדת לחטאיהם. מטרת הצום היא לקרב את המאמינים לאללה, להביע את תודתם אליו והתלות שלהם בו, לכפר על חטאיהם ולהזכיר להם את מעוטי היכולת;
העלייה לרגל (החג') – מצוות החג' מתרחשת בחודש המוסלמי ד'ו אל-חיג'ה והינה העלייה לרגל של המוסלמים לעיר מכה שבערב הסעודית ולאתרים המקודשים סביבה. מקורה של המצווה במנהג הערבי הקדום, לפיו כל אדם מוסלמי המסוגל לכך פיזית וכלכלית עולה לרגל לפחות פעם אחת בחייו למכה.
הטקסים הרגילים של העלייה לרגל כוללים שבע הקפות סביב מסגד הכעבה, נגיעה באבן השחורה, עריכת שבעה מסעות בין הגבעות ספא ומרווה וסקילה סימבולית של השטן בנקודה מדברית בשם "מינא", הממוקמת כחמישה קילומטרים מחוץ למכה.
סונה
האסלאם הסוני הוא הזרם המרכזי באסלאם. מקור השם 'סונים' לקוח מהמילה הערבית "סונה" שפירושה נוהג, דרך חיים.
האסלאם הסוני מתבסס על ארבע אסכולות הלכתיות, אשר כולן נחשבות כלגיטימיות באורתודוקסיה הסונית – האסכולה החנפית, האסכולה השאפעית, האסכולה המאלכית והאסכולה החנבלית.
מקובל לראות באסלאם הסוני זרם מאוחד שלאורך ההיסטוריה שמר על בסיס פוליטי ודתי יציב, ועל כן הוא לא התפצל לכתות שונות מראשיתו ועד ימינו.
אסלאם פוליטי והאחים המוסלמים
במסגרת האסלאם הסוני ישנן אסכולות שונות. אסכולה מרכזית ראשונה מזוהה עם האסלאם הפוליטי ותנועת האחים המוסלמים, אשר משלבת בין עקרונות הדת והמצוות של האסלאם לבין המדינה והפוליטיקה.
תפיסתם של האחים מזוהה עם האסלאם הפוליטי, כאשר בבסיס מטרותיה של התנועה עומדת הדרישה להקמה של חליפות אסלאמית אשר תתבסס על עקרונות הקוראן והסונה של מוחמד.
השקפתם הרעיונית של האחים דוחה ככלל אלימות וג'יהאד צבאי ותומכת בגישה פרגמטית, הכוללת שימוש בכלים פוליטיים, מעורבות במוסדות המדינה, התערות עם החברה האזרחית והיעזרות באמצעים שיש למדינה להציע על מנת להשיג שינוי מבפנים.
התנועה הסלפית
מלבד האחים המוסלמים אסכולה בולטת נוספת באסלאם הסוני הינה התנועה הסלפית, אשר מוקד בולט שלה מתקיים בקרב הממסד הדתי הקיים בערב הסעודית, הידועה כמי ששומרת על שני המקומות הקדושים לאסלאם. תנועה זו ומי שמשתייכים אליה מכונה על ידי יריביה כאל 'ווהאביה' או אסלאם ווהאבי, המהווה סיעה שנוסדה על ידי מוחמד אבן עבד אל-ווהאב ומפרשת את הקוראן, הסונה וההלכה המוסלמית באופן מילולי.
הווהאביה מהווה את צורת הביטוי הסעודית לתנועת הסלפיה הרחבה יותר, אשר המאמינים המשתייכים אליה דבקים בעקרונות האסלאם, לצד דרכי התנהגות וקיום מצוות באופנים אשר אפיינו את שלושת הדורות הראשונים לאסלאם (משמעות המילה סלף הינה 'אב קדמון'). דורות כאמור מהווים בעבור הסלפים בבחינת המאמינים ישרי הדרך, הקרובים ביותר לנביא האסלאם מוחמד.
הסלפים בתורם מתחלקים לפלגי משנה, אשר מתייחדים כל אחד בעמדות שונות באשר לאורח חיים והדרכים הנכונות לבטא את האמונה הדת ולקדמה, לצד התייחסות שונה למצוות הג'יהאד באסלאם. בהקשר זה ניתן לציין סלפים אשר מתרגלים ומקיימים באופן דקדקני את מצוות האסלאם וכללי ההלכה בעיקר במרחב הפרטי ובחייהם האישיים.
בנוסף ישנם פלגים סלפיים אשר נוהגים לעשות שימוש באמצעים פוליטיים ולפעול בזירה הציבורית על מנת לקדם את הדת, ובכלל זאת באמצעות הקמת מפלגות והשתתפות בחיים הפרלמנטריים. מאמינים סלפיים אחרים שמים את הדגש על עקרונות הג'יהאד הצבאי ומאמצים את דרך ההתנגדות והטרור, ופועלים כנגד משטרים המזוהים עם המערב לצד הוצאה לפועל של פיגועים כנגד משטרים במדינות מוסלמיות הנחשבים מבחינתם בבחינת כופרים בדת.
תפיסת העולם הסלפית-ג'יהאדית וחלוקת העולם למאמינים מחד ולכופרים מאידך הינה בעלת מקורות קדומים עוד יותר אשר ראשיתם בימיה הראשונים ואשר באה לידי ביטוי בעמדותיה של הח'וארג'. ח'וארג' הוא שמה של הקבוצה הדתית הקדומה ביותר שפרשה מן האסלאם להקמת זרם אסלאמי עצמאי.
הח'וארג' כפרו במוסכמות ונהגים אשר היו קיימים באותה העת באשר למינוי ח'ליף (מלשון המילה 'מחליף', משמע מחליפיו של הנביא מוחמד כמנהיגיה של הקהילה המוסלמית) מצאצאי מוחמד או מקרוביו. חברי אותה קבוצה דגלו בשיטה ליברלית יותר ועל-פיה כל אדם יכול למלא תפקיד ח'ליף, אפילו עבד, ובלבד שסגולותיו הדתיות והמוסריות יהיו רמות מעלה ואמונתו תהיה שלמה.
בהתאם לתפיסתם של הח'וארג', ח'ליף שסרח צפוי להיות מודח ובמקומו יעלה ח'ליף אחר. הח'וארג'ים נודעו כמי שהקפידו על אורח חיים מחמיר מאד בחייהם הפרטיים, אשר לא הסתכם בקיום חלקי של המצוות. לעמדתם, מוסלמי הוא מי שמקיים את כל דברי הקוראן.
בניגוד לאסלאם האורתודוקסי, על-פיו מי שחטא אפילו חטא חמור אינו חדל להיות מוסלמי, הח'וארג' מאמינים כי החוטא חטא חמור נחשב כופר ודינו גיהנום נצחי. תפיסתם הדתית והאמונית המחמירה באה לידי ביטוי בנוסף בדרישות המחמירות של כללי הטהרה. כל מוסלמי שאינו משתייך לח'וארג' הוא כופר אשר כנגדו יש לבצע ג'יהאד, המהווה לטעמם כעמוד האסלאם השישי.
סופיות
מלבד האחים המוסלמים והתנועה הסלפית הזרם הסוני באסלאם כולל במסגרתו את הסופיות, זרם אשר התפתח בקרב הקהילה המוסלמית לקראת סוף המאה השמינית.
הסופיים מתייחדים בתפיסה מיסטית של האסלאם ומתמקדים בעשייה, לצד הזדהות רגשית ורוחנית עם עיקרי האמונה והאל, וזאת בהשוואה לקיום מצוות ההלכה אשר מקבלים חשיבות משנית יותר. מטרתם של הסופים הינה להתאחד עם אלוהים תוך ביטול העצמי, והינם מעבירים את חייהם לעיתים בעוני וסגפנות.
שיעה
האסלאם השיעי מונה כ-15% מהמוסלמים בעולם, מה שהופך את השיעה לזרם השני בגודלו בדת האסלאם לאחר הסונה, אשר מאמיניה מהווים שיעור של כ-80% מהמוסלמים. משמעות המילה 'שיעה' הינה 'סיעה', 'פלג' או 'קבוצה'.
השיעה נוסדה ובאה לידי ביטוי בקבוצת מאמינים אשר התאחדה סביב בן דודו של מוחמד ובעלה של ביתו פאטימה, עלי בן אבי טאלב, אשר כיהן כח'ליף הרביעי של האסלאם, ותמכה בדרישתו לחליפות ולהנהגת הקהילה המוסלמית לאחר מותו של מוחמד. בהקשר זה, השיעים רואים בעלי, אשר בהתאם למסורת היה בין המאמינים הראשונים באסלאם, את יורשו הבלעדי של מוחמד. הם אינם מכירים בשלושת הח'ליפים הראשונים אבו בכר, עומר ועות'מאן.
ייסוד הזרם השיעי מיוחס לבנו של עלי, חוסין, אשר יחד עם רבים מבני משפחתו נרצחו בעיר כרבלא שבעיראק בשנת 680 על ידי צבא סוני. לזכר הירצחו מציינים השיעים את חג העשוראא ובתוכו את טקס התעזיה בו הם מכים את עצמם עד זוב דם לזכר ייסוריו. בשל ההיסטוריה של רדיפת השיעים בידי הסונים, השקפת העולם השיעית ככלל קודרת ופסימית.
לשיעים עמוד אמונה שישי, הוולאיה, אשר התווסף לצד חמשת עמודי האסלאם, ומתבטא באמונה שמנהיג האסלאם (אימאם) חייב להיות מזרע עלי בלבד ולו סמכות בלעדית בקדושה וחולין. השיעים גם מאמינים שבכל דור ודור, ישנו מנהיג שמתווך בין אלוהים לבין המאמינים, ובדור הנוכחי הוא נסתר ועדיין לא התגלה.
האסלאם השיעי מפולג לכתות וזרמים עצמאיים הנבדלים במידה משמעותית בתפיסותיהם הדתיות הן מהאסלאם הסוני והן אחד מהשני, כך שלכל זרם פרשנויות קוראן, פסקי הלכה, ולעיתים אף מסורות הייחודיים לו.
עיקרי האמונה המוסלמית
עקרון התווחיד והאמונה באל אחד
הרעיון המרכזי באמונה האסלאמית הוא אחדות האל, תווחיד. המוסלמים רואים באללה כאל אחד ויחיד אשר ברא את היקום לצד בריאתו של האדם מעפר, ומצלעו של אדם ברא את חווה אשתו. האל בדת האסלאם הינו רחום וחנון, סולח על החטא לאלה המתחרטים וחוזרים בתשובה אך מעניש את מי שמת כופר.
האמונה בספרי הקודש – הברית הישנה, האוונגליון והקוראן
המוסלמים מאמינים שהאסלאם מהווה הגרסה האוניברסלית והנכונה של אמונה קדמונית שהתגלתה בעבר באמצעות נביאים קודמים, ומחשיבים את הקוראן כהתגלות הסופית של האל לבני האדם.
היבטים שונים בתאולוגיה המוסלמית מתבססים על עקרונות בולטים המזוהים גם עם היהדות והנצרות, אשר מפורטים בתנ"ך ובברית החדשה וכן פותחו לאורך השנים בקרב הוגים ודמויות בולטות בהיסטוריה של שתי הדתות.
בהתאם לאסלאם, בעקבות החטא הקדמון בו חטאו אדם וחווה הם סולקו מגן עדן והורדו לכדור הארץ, בו צאצאיהם צפויים לחיות עד ליום הדין.
האסלאם מצדד באמונה ובצדקתם של כל הנביאים והשליחים של האל, מאדם ועד מוחמד, ובכלל זאת בנוח, אברהם, יעקב, משה וישו. בהקשר זה האסלאם רואה במוחמד כממשיך דרכם של הנביאים מהתנ"ך והאוונגליונים ומהווה בבחינת חותם הנביאים והנביא האחרון.
האסלאם רואה את כל דברי האל לשליחיו כדברי אמת, בהם התורה, הברית החדשה והקוראן המהווה את אחרון ספרי הקודש ודבריו של האל לנביאים.
יום הדין ועקרון השכר והעונש
בהתאם לאמונה המוסלמית, לאחר קץ העולם ייערך יום הדין בו האל ישפוט את בני האדם בהתאם לאמונתם ומעשיהם, הטובים והרעים באחד. האמונה באסלאם מתבססת על עקרון השכר והעונש, וזאת בדומה לנצרות, ועל התפיסה לפיה האל יבוא בדין וחשבון עם המאמינים והכופרים באחרית הימים, וייקבע את המשך דרכו ויעדו של כל אדם, ואם הינו מיועד לגן עדן או לגיהינום נצחי.
לפיכך האסלאם מכיר בקיומו של העולם הזה והעולם הבא. גן העדן מתואר במסורת האסלאמית באמצעות תיאורים פיזיים של המאכל, המשתה והנשים הבתולות המזומנות למאמינים.
תיאור מקביל ניתן לגבי העונש בגיהינום שמתואר לעיתים כחיתוכו של בשר הגוף לחתיכות ושרפתו או אכילת פרי הזקום המעצים את סבל המעונים. עם זאת, יש מגמות באסלאם השוללות תיאורים פיזיים של המתרחש לאחר המוות, בטענה שהנפש פטורה מהנאות הגוף וייסוריו אחרי המוות.
השריעה (החוק הדתי באסלאם)
החוק הדתי באסלאם מכונה 'שריעה' ומסדיר את מכלול החיים של המשתייכים לדת, החל מיחסי אישות ועד לקשרי מסחר, חברה ורווחה ומגדר.
מערכת חוקי השריעה מתבססת בעיקרה על הקוראן והחדית' ומהווה בגדר חוק אלוהי שאינו ניתן לשינוי, בהשוואה לפיקה שהינה ספרות פרשנית לחוק הדתי אשר מסייעת למוסלמים ליישם את הוראות השריעה בחיי היום יום.
לשריעה מס' מקורות המגבשים יחדיו את המערכת של כללי ההלכה באסלאם: קוראן, סונה, איג'מה (קונצנזוס) והסקת מסקנות.
באסלאם הסוני ישנן ארבעה אסכולות הלכתיות הנבדלות אחת מהשניה בפרשנות הניתנת למקורות החוק האסלאמי ובמידת החשיבות וההתבססות על המקורות השונים: האסכולה החניפית,האסכולה המאליכית, האסכולה השאפיעיתוהאסכולה החנבאלית.
האסכולה האחרונה נחשבת כנוקשה מבין הארבעה, בעקבות התבססותה על הקוראן והסונה לצורך פרשנות החוק האסלאמי והפרשנות המילולית של כתבי הקודש.
החגים באסלאם
החגים הבולטים באסלאם הינם עיד אל-אדחא ועיד אל-פיטר. עיד אל אדחא, המכונה גם חג הקורבן או החג הגדול, מציין את מועד העלייה לרגל למכה המכונה החג' וחל בחודש האחרון בלוח השנה המוסלמי, ד'ו אל-חיג'ה.
עיד אל-פיטר, הידוע גם כחג הקטן, מציין את מועד סיום חודש הרמדאן הקדוש למוסלמים וחל במהלך חודש שוואל.
במהלך עיד אל-פיטר מוסלמים נוהגים לבקר חברים ובני משפחה, ללבוש בגדים חגיגיים ולהתפלל תפילות המיוחדות לחג, אשר לאחריהן חלות חגיגיות בקהילות המוסלמיות.
האתרים הקדושים באסלאם
שלושת האתרים הקדושים ביותר לאסלאם בהתאם לסדר חשיבות יורד הינם מסגד אל-חראם (מסגד הכעבה) בעיר מכה שבו גם נמצאת האבן השחורה, מסגד הנביא במדינה ומסגד אל אקצא בירושלים העתיקה.
מוסלמים שיעים מכירים באתרים קדושים נוספים, ובהם מסגד האימאם עלי שבעיר נג'ף ומקדש האימאם חוסיין בעיר כרבלא, אשר שתיהן ממוקמות בעיראק.
האסלאם בימינו
על פי המחקר, מספרם הכולל של המוסלמים הוא כ-1.8 מיליארד ובכך הם מהווים את הקהילה הדתית השנייה בגודלה בעולם לאחר הנצרות. לשם השוואה, בתחילת המאה ה-20 המוסלמים היו כשמינית מאוכלוסיית העולם והיו הדת הרביעית בגודלה בעולם (הדת הסינית העממית וההינדואיזם היו גדולות ממנה).
הגידול במספרם היחסי של המוסלמים הוא תוצאה של ריבוי טבעי גבוה מצד אחד, ומיעוט תהליכי חילון בקרב חברות מוסלמיות מצד שני.
בהנחה שהמגמות הללו יימשכו, מעריכים כי בשנת 2050 שיעור המוסלמים בעולם יהיה כ-30% בדומה לזה של הנוצרים, וב-2070 האסלאם יהפוך לדת הגדולה בעולם. מרבית המוסלמים חיים במזרח התיכון, צפון אפריקה, דרום אסיה ודרום-מזרח אסיה, כאשר מתוכם כ־20% מהמוסלמים חיים במדינות ערב.
