הבחירות לפרלמנט האירופי צפויות להיערך בימים 6-9 ביוני 2024 ומהוות אירוע פוליטי ודמוקרטי אשר עשוי להשפיע על התנהלותו של האיחוד האירופי בשנים הקרובות.
הפרלמנט האירופי מהווה הבית התחתון של האיחוד האירופי ואוחז בסמכויות מצומצמות יחסית למוסדות אחרים כדוגמת מועצת האיחוד האירופי וכן הנציבות האירופית, הפועלת כבית העליון ומשמשת בפועל כממשלת האיחוד האירופי והזרוע הביצועית שלו.
בעוד השתיים האחרונות רשאיות ליזום חקיקה, הפרלמנט האירופי מחזיק במערך סמכויות מצומצם יותר ומהווה לעיתים פלטפורמה במסגרתה חבריו מביעים עמדות המהוות פועל יוצא של תפיסות עולמם הפוליטיות.
מבחינת תפקידים וסמכויות, הפרלמנט האירופי הינו הגוף אשר אחראי על אישור הצעות חקיקה של הנציבות והמועצה, מוסמך לאשר את תקציב האיחוד האירופי ובנוסף לכך אחראי גם על מינוי הנציבות האירופית, הגוף הדומיננטי מבין השלושה.
תהליך הבחירה והרכב הפרלמנט האירופי
הפרלמנט האירופי מונה נכון להיום 705 מושבים סך הכל, מס' אשר צפוי לעלות ל-720 במסגרת מערכת הבחירות שתיערך בחודש יוני.
נציגיו של הפרלמנט האירופי נבחרים בבחירה ישירה על ידי אזרחי מדינות האיחוד האירופי במסגרת מערכת בחירות הנערכת אחת לחמש שנים, כאשר מס' המושבים המוקצים לכל מדינה בפרלמנט נקבע בהתאם להרכב אוכלוסייתה.
אירוע זה מהווה אחת ממערכות הבחירות הדמוקרטיות הגדולות בעולם, שניה רק להודו מבחינת גודל האוכלוסייה הלוקחת חלק בתהליך.
חברות הפרלמנט האירופי הינן מפלגות לאומיות של מדינות באיחוד האירופי אשר מריצות רשימות מועמדים ייעודיות עבור הבחירות לפרלמנט.
מרבית המפלגות מאוגדות בפרלמנט במסגרת סיעות המציעות מסגרת משותפת לשיתוף פעולה בין מפלגות לאומיות ממדינות אירופאיות שונות על בסיס תפיסות עולם, מטרות ויעדים משותפים.
הסיעות המרכזיות בפרלמנט האירופי הינן 'מפלגת העם האירופי' אשר משתייכת למרכז-ימין ותומכת בתפיסות שמרניות וליברליות, ומולה 'הברית הפרוגרסיבית של סוציאלים ודמוקרטים' אשר משתייכת למרכז-שמאל ומזוהה השקפות סוציאל-דמוקרטיות.
שתי הסיעות הינן הדומיננטיות ביותר בפרלמנט מבחינת כמות נציגים ושיעורי תמיכה, כאשר כיום מפלגת העם האירופי מחזיקה ב-176 מושבים והברית הפרוגרסיבית מחזיקה ב-139 מושבים.
שתי הסיעות דוגלות ככלל בהרחבת שורותיו של האיחוד האירופי ומזוהות עם עמדות ותפיסות עולם אשר מייצגות את המיינסטרים הפוליטי באירופה משני צדדיו כפי שקיים ביבשת מזה עשרות שנים.
אחריהן, הסיעה השלישית בגודלה בפרלמנט האירופי הינה 'התחדשות באירופה', אשר מזוהה עם עמדות ליברליות-פרוגרסיביות ומחזיקה ב-102 מושבים בפרלמנט.
מלבדן קיים ייצוג לזרמים פוליטיים נוספים בסיעות אחרות שפועלות בפרלמנט האירופי, אשר חלקן מקדמות מצע המתמקד באקלים וסביבה, אחרות מזוהות עם לאומנות וריבונות ומצויות בקצה הימני של המפה הפוליטית באירופה, ועוד.
תשומת לב תקשורתית רבה ניתנת למפלגות המצויות מימין למפלגת העם האירופי ופועלות בפרלמנט האירופי תחת שתי סיעות שונות – סיעת 'השמרנים והרפורמיסטים האירופים' וסיעת 'זהות ודמוקרטיה'.
השמרנים והרפורמיסטים האירופים מסווגים כסיעה המאגדת מפלגות ימניות אשר מחזיקות בעמדות אירו-סקפטיות רכות, נוטות להביע ביקורת כלפי האיחוד האירופי ויחד עם זאת לרוב אינן נוהגת לתמוך ביציאה מהאיחוד ובפירוקו.
בסיעה זו חברות בין היתר מפלגת חוק וסדר הפולנית וכן מפלגת האחים של איטליה, המהווה מפלגת השלטון בארץ המגף אשר בראשה עומדת ראש הממשלה האיטלקית, ג'ורג'ה מלוני.
בלב מצעם של השמרנים והרפורמיסטים האירופים ישנה תפיסה הדוגלת בליברליזם כלכלי והתערבות מינימלית מצד מוסדות האיחוד האירופי והביורוקרטיה האירופית בכלכלה של מדינות הלאום, לצד מתן דגש לחירות הפרט.
בנוסף, הסיעה והמפלגות החברות בה תומכות בפיקוח ובקרה על הגירה ליבשת אירופה, קידום ערכי משפחה מסורתיים ושמירה על ריבונותן של מדינות האיחוד האירופי לצד קביעת מגבלות על סמכויותיו של האיחוד האירופי מול המדינות החברות בו.
מנגד, סיעת זהות ודמוקרטיה מזוהה עם עמדות ניציות יותר כלפי האיחוד האירופי ונוטה להתמקד בסוגיות הנוגעות לזהות ולמורשת התרבותית של מדינות אירופה ושימורה, לצד מתן דגש לחוק וסדר.
בסיעה זו חברות בין היתר החזית הלאומית הצרפתית שעמה מזוהה הפוליטיקאית מארין לה פן, מפלגת החירות ההולנדית בראשותו של חירט וילדרס וכן מפלגת החירות האוסטרית, אשר כולן ידועות בתמיכתן בישראל במאבקה מול הטרור הפלסטיני ובחששן מפני איסלאמיזציה של אירופה ופגיעה בתרבותה.
נציגה נוספת שהיתה חברה עד לאחרונה בזהות ודמוקרטיה הינה מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הידועה בהתנגדותה להגירה לאירופה.
בימים האחרונים מס' נציגים בולטים בסיעה הביעו את התנגדותם להמשך הקשר ושיתוף הפעולה עם המפלגה לאור אירועים קודמים בהם היו מעורבים בכירים בה, המחזקים את הקשרים בינה לבין עמדות המזוהות עם עברה הנאצי של גרמניה.
המפלגות החברות בזהות ודמוקרטיות מעוניינות להתרחק ולהישמר מאותן תפיסות, אגב הניסיון להציג את עצמן כמפלגות לאומיות ולגיטימיות המציעות אלטרנטיבה לציבור האזרחים האירופי.
אותן מפלגות פונות במישרין לאוכלוסייה האירופאית שמאסה בסיעות המיינסטרים והמפלגות המזוהות עמן, אשר מצטיירות כמי שמשתפות פעולה עם מוסדות האיחוד האירופי ומנותקות מציבור האזרחים והמשברים שפוקדים אותו.
בעוד השמרנים והרפורמיסטים האירופים מביעים הסתייגות מפני התחזקות האיחוד האירופי אל מול מדינות הלאום ופועלות לתחימת כוחו של האיחוד, המפלגות החברות בזהות ודמוקרטיה ונציגיהן הביעו בשנים האחרונות עמדות אשר מתנגדות ככלל לעצם קיומו ותמיכה בפרישה של מדינותיהן מהאיחוד האירופי.
לצד התנגדות לאיחוד האירופי, חלק ניכר ממצען של מפלגות זהות ודמוקרטיה מתמקד בתופעת ההגירה ליבשת אירופה ונקיטת צעדים קונקרטיים לצמצומה.
עמדות אלו מתאפיינות לעיתים בתמיכה במדיניות שנויה במחלוקת כדוגמת גירושים המוניים של מהגרים, לרבות מי שמחזיקים באזרחות אירופית ואינם מזוהים עם ערכי המדינות המארחות.
הבחירות לפרלמנט האירופי בצל משבר ההגירה ואתגרים כלכליים
הבחירות שעתידות להיערך לפרלמנט האירופי בעוד מס' ימים מתקיימות כאשר ברקע האיחוד האירופי מתמודד עם משברים ואירועים בעלי חשיבות מהותית לאזרחי היבשת הישנה, אשר להן מדינות האיחוד האירופי ומוסדותיו הביורוקרטיים מתקשים לתת מענה.
ראשית ניתן לציין את המלחמה אשר ממשיכה להתנהל על אדמת אוקראינה מזה מס' שנים וההישגים שאותם גורפת רוסיה בשדה הקרב בחודשים האחרונים.
ההתפתחויות במלחמה מחזקות את השיח המתנהל בקרב מדינות באיחוד האירופי בנוגע למידה ולאופי של התמיכה הצבאית והביטחונית אותה נדרש להעניק לאוקראינה, ובכלל זאת סוגי אמצעי הלחימה המועברים לה על ידי מדינות האיחוד ומגבלות על השימוש בהם על אדמת רוסיה.
שיח זה מתאפיין לעיתים במחלוקות בקרב החברות באיחוד ונבחרי הציבור הלוקחים חלק במעגל קבלת ההחלטות בכל מדינה בנפרד, בצד החשש הקיים באירופה מפני הסלמה בעימותים וגרירת מדינות נוספות ביבשת אל המערכה, ומנגד הדאגה מפני ההשלכות במקרה של הישגים לצד הרוסי בשדה הקרב.
מלבד סוגיות ביטחוניות נושא נוסף שתופס כותרות הינו המשבר הכלכלי שממשיך לפקוד את אירופה, ובכלל זאת מיתון כלכלי, עלייה באינפלציה ותחזיות צמיחה נמוכות.
בעבור אזרחי מדינות האיחוד האירופי משמעות הדבר הינה עלייה ביוקר המחיה, התייקרות מחירי המשכנתאות, קשיים של עסקים קטנים ובינוניים העומדים בפני סכנת פשיטת רגל, ועוד.
בנוסף ההגירה לאירופה של אזרחים ממדינות אפריקה ואסיה ממשיכה לתת את אותותיה על השיח הציבורי ביבשת, על רקע עלייתם של מהגרים נעדרי השכלה ממדינות לא מפותחות ועזיבתו של הון אנושי ומשכיל אירופאי את מדינות האיחוד.
הגעתם של מהגרים לאירופה ממדינות המצויות מחוץ ליבשת הגיעה לרמות שיא בשנה האחרונה מאז ההגירה הרחבה למדינות באיחוד האירופי בשנת 2015 על רקע מלחמת האזרחים בסוריה ובעיראק.
היעדר פתרונות ומענה למצב מצד האיחוד האירופי, אשר אחראי בחלקו למדיניות ההגירה הנוכחית, מביאים לחוסר שביעות רצון מצדם של אזרחים באירופה באשר להתמודדות של האיחוד האירופי עם התופעה.
התחזקות תפיסות שמרניות ולאומיות באירופה
הבחירות שעתידות להיערך עוד מס' ימים לפרלמנט האירופי יתקיימו בצל החשש מפני התחזקות כוחן של מפלגות הימין הריבוניות המשתייכות לקצה הימני של הספקטרום הפוליטי.
מפלגות אלו והאנשים שמובילים אותן מכונים לעמדת רבים ביבשת כימין קיצוני ומפלגות אירו-סקפטיות, על רקע התנגדותן לעצם קיומו של האיחוד האירופי או לחלופין שאיפתן לתחום ולהגביל את כוחו אגב שמירה על ריבונותן וסמכויותיהן של מדינות הלאום באירופה.
בהקשר זה, בשנים האחרונות אירופה עדה להתחזקות כוחם של שחקנים פוליטיים אשר משתייכים לקצהו של הספקטרום הימני, מגמה אשר באה לידי ביטוי בין היתר בעלייתם של מנהיגים המזוהים עמן בזירה הפוליטית המקומית במדינות שונות.
התפתחויות אלו מעידות על שינויים מהותיים אשר התרחשו באירופה בחמש השנים שחלפו מאז הבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי להם השלכות מעשיות ואשר עשויים להעיד על מה שצפוי בהמשך גם באשר לבחירות למוסדות האיחוד האירופי.
עד לפני מס' שנים מפלגות ומנהיגים מהימין הריבוני והאירו-סקפטי סומנו כלא לגיטימיים מצד יריביהם בפוליטיקה ובקרב ציבור האזרחים, אגב תיוגם כמי שמחזיקים בתפיסות גזעניות ופאשיסטיות או לחלופין מזוהים עם הנאציזם הגרמני.
עם זאת בתקופה האחרונה אותם גורמים ותפיסות עולמם מצליחים לחדור את תקרת הזכוכית ולהגיע לעמדות השפעה בפוליטיקה בהן לא אחזו קודם לכן.
לשם ההמחשה ניתן לציין את עלייתו של חירט ויילדרס, מנהיגה של המפלגה למען החירות (PVV) ההולנדית, בעקבות תוצאות חסרות תקדים שהתקבלו במסגרת הבחירות הכלליות שנערכו בחודש נובמבר האחרון.
מפלגתו של וילדרס, הידוע בהתנגדותו להגירה בלתי חוקית להולנד ובאהדתו למדינת ישראל, הכפילה את כוחה והפכה למפלגה הגדולה ביותר המכהנת בפרלמנט ההולנדי. תוצאות אלו מקבלות דגש ומשמעות נוספת לאור אימוץ עמדות אירו-סקפטיות מצד המפלגה והתנגדותה לאיחוד האירופי.
מאז זכייתו בבחירות וילדרס מתמודד עם קשיים בדרך לגיבושה של קואליציה על רקע התנגדותן של מפלגות אחרות לכהונתו כראש ממשלה, ואשר לאור כך וילדרס אף הודיע בחודש מרץ על מוכנותו לוותר על הכהונה לטובת הקמת ממשלה.
על אף האמור, ההישג של המפלגה למען החירות והפוליטיקאי הוותיק העומד בראשה מהווה אינדיקציה לעמדת הציבור ההולנדי וחוסר שביעות הרצון לנוכח המשך ההגירה למדינה, אשר הביאה לשינויים במפה הפוליטית בהתאם.
התפתחויות נוספות ויוצאות דופן ביבשת התרחשו גם באיטליה, שבה ג'ורגה מלוני, מנהיגת מפלגת האחים של איטליה, מכהנת כראש הממשלה מזה כשנה וחצי בעקבות תוצאות הבחירות שנערכו בחודש ספטמבר 2022 אשר אפשרו הקמה של קואליציית מרכז-ימין בפרלמנט.
האחים של איטליה, אשר חלק ממתנגדיה מסווגים אותה במסגרת זרם הימין הקיצוני ואף כמפלגה בעלת שורשים פאשיסטיים, הינה מפלגת השלטון באיטליה ומציגה מצע לאומי אשר שם דגש על תפיסות שמרניות.
בדומה למפלגה למען החירות ההולנדית, גם האחים של איטליה מתנגדים ככלל להגירה בלתי חוקית ליבשת אירופה, בעוד ג'ורג'ה מלוני התבטאה בעבר כנגד האיחוד האירופי ואף הביעה תמיכה בפרישתה של איטליה מהאיחוד.
לצד זאת מפלגתה של מלוני מאמצת תפיסות מסורתיות של משפחה וחברה אשר מתבטאות בהתנגדות להפלות ולנישואים חד מיניים ואף אימוץ תפיסות שליליות כלפי להט"ב.
אולם, מאז עלייתה לשלטון ראש הממשלה האיטלקית פועלת על מנת לשנות את התדמית הסקטוריאלית שלה ולמצב את מפלגתה כמפלגת ימין שמרנית, ואף נוהגת לשתף פעולה עם האיחוד האירופי ומדיניותו בענייני חוץ.
הישגים נוספים של הימין הריבוני באים לידי ביטוי בפעילותה של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, מפלגה אשר נוסדה בשנת 2013 במדינה אשר רגישה במיוחד לתנועות וגופים המחזיקים באידאולוגיה המזוהה עם העבר הנאצי שלה.
לאחר שנים שבהן תנועות וארגונים פוליטיים בקצה הימני של הספקטרום הפוליטי בגרמניה לא נחלו הצלחה במערכת הפוליטית, אלטרנטיבה לגרמניה צוברת פופולריות במדינה ומעלה חששות בקרב יריביה מימין ומשמאל כאחד.
במסגרת מערכת הבחירות הכלליות שנערכה בשנת 2017 גרפה המפלגה 94 מושבים בבונדסטאג, מה שמיצב אותה כמפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר והמפלגה השלישית בגודלה בסך הכל בגרמניה.
הפופולריות הגוברת של המפלגה מגיעה בין היתר בעקבות משברים כלכליים והגירה, בעוד אלטרנטיבה לגרמניה נהנית מהירידה בתמיכה הציבורית בקואליציה הנוכחית השולטת בגרמניה אשר מתבססת על מפלגות המזוהות עם השמאל הפוליטי.
לאור זאת יש מי שצופים שהמפלגה תגדיל את כוחה בבחירות לפרלמנט האירופי ואף בבחירות הבאות שיערכו מייד לאחר מכן במס' מדינות במזרח גרמניה.
בראשית דרכה בשנת 2013 אלטרנטיבה לגרמניה התחילה כמפלגה שמרנית אשר התמקדה בסוגיות כלכליות ואימצה מצע כלכלי ליברלי ועמדות מסורתיות בסוגיות שונות כדוגמת מין ומגדר ונישואים חד מיניים.
לאורך השנים ועל רקע חילופי תפקידים בהנהגת המפלגה החלה אלטרנטיבה לגרמניה להביע עמדות שליליות יותר כלפי האיחוד האירופי ולהתמקד במשבר ההגירה ביבשת, בעוד חלק מרכזי בפעילותה נגע לביקורת כלפי האסלאם בגרמניה ובאירופה בכלל.
המפלגה הפופוליסטית הפכה למייצגת העיקרית של עמדות הדוגלות בזהות ולאומיות גרמנית בקרב ציבור האזרחים בגרמניה, אשר מאס במפלגות המיינסטרים כדוגמת המפלגה הנוצרית דמוקרטית המשתייכת למרכז-ימין הפוליטי.
חברי המפלגה מביעים עמדות שליליות כלפי מהגרים מוסלמים ולאחרונה אף דווח על ידי Corrective, ארגון אשר מתמקד בעיתונאות חוקרת, על השתתפות של מס' נציגים מאלטרנטיבה לגרמניה במפגש של פעילי ימין קיצוני בו נערך דיון באשר לגירושם של מבקשי מקלט לא גרמנים ואזרחים גרמנים שלא נטמעו בגרמניה.
על אף שאיננה תומכת זאת במוצהר, שמה של המפלגה וחבריה נקשר לעיתים עם תפיסות גזעניות, בעוד חלק מאנשי המפלגה הביעו עמדות פרו נאציות בעבר ומקיימים קשרים עם גורמים קיצוניים המשתייכים לימין הקיצוני, שבחלקו דוגל גם בעמדות אנטישמיות.
מקרה בולט שעלה לכותרות בימים האחרונים נוגע לאמרות אותן השמיע המועמד המוביל ברשימה של אלטרנטיבה לגרמניה לבחירות לפרלמנט האירופי, מקסימיליאן קרא, אשר טען בריאיון שערך לעיתון האיטלקי לה רפובליקה שלא כל אנשי ה-SS היו פושעים.
אירוע זה מצטרף לסקנדלים אחרים שנקשרו בשמה של המפלגה, ובהם טענות בדבר ריגול של בכירים באלטרנטיבה לגרמניה לטובת רוסיה וסין, וזאת בתקופה רגישה במיוחד על רקע המלחמה באוקראינה.
בעקבות זאת בכירים בזהות ודמוקרטיה ובהם מארין לה פן הצרפתייה הביעו ביקורת כלפי הנציגה הגרמנית והכריזו על הרחקתה של אלטרנטיבה לגרמניה מהסיעה.
הערכות לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי
משברים פוליטיים ומיתון כלכלי אשר פוקדים את אירופה בשנים האחרונות, לצד אתגרים ביטחוניים והחשש מפני פגיעה בתרבות האירופאית בעקבות ההגירה ליבשת, ממצבים את מפלגות הימין הריבוני כמי שעשויות להרוויח מהמצב הנוכחי, אגב היחלשות בכוחן של הסיעות המרכזיות אשר חברות בפרלמנט האירופי.
בהקשר זה, מנהיגים אירופאיים הביעו חשש בחודשים האחרונים בייחוד מפני התחזקות סיעת זהות ודמוקרטיה, אשר סקרים צופים לה תוצאות מרחיקות לכת גם בהשוואה למערכות בחירות קודמות.
פיצולה של אלטרנטיבה לגרמניה מהסיעה צפוי להחליש את כוחה בפרלמנט לאור ההערכות לפיהן המפלגה הגרמנית עשויה להגדיל את מס' המושבים שלה במערכת הבחירות הקרובה.
מנגד, קריאות שעלו בימים האחרונים מצד גורמים בכירים באיחוד האירופי בדבר איחוד רבתי בין סיעות הימין בפרלמנט האירופי, ככל ויענו ויתגשמו בפועל, עשויות למצב את סיעות הימין בעמדת השפעה בלתי מבוטלת, ובהן גם מפלגות שהיו מצויות בשולי החברה ונחשבו כבלתי לגיטימיות עד לפני מס' שנים.
בהקשר זה, נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר לאיין, המזוהה עם מפלגת העם האירופי, הצהירה בתקופה האחרונה על הסכמתה לאיחוד עם סיעת השמרנים והרפורמיסטים האירופים וסיום מערך הבריתות שמאפיין היום את הפרלמנט האירופי.
בנוסף, מארין לה פן המזוהה עם סיעת זהות ודמוקרטיה ומי שעשויה להיות המועמדת מצד החזית הלאומית לבחירות לנשיאות צרפת בשנת 2027, יצאה בקריאה לג'ורג'ה מלוני ליצור איחוד בין סיעות הימין הריבוניות בפרלמנט במהלך ראיון לעיתון האיטלקי קוריירה דלה סרה.
בדבריה הדגישה לה פן את האינטרסים הדומים של הסיעות זהות ודמוקרטיה והשמרנים והרפורמיסטים האירופים בהשבת השליטה של מדינות הלאום באירופה מידי האיחוד האירופי.
כעת נותר לראות אם הציפיות הפסימיות הקיימות ברחבי היבשת מצד גורמים המזוהים עם האיחוד האירופי והמיינסטרים הפוליטי ודוגלים בהמשך הרחבתו של האיחוד יתגשמו בפועל.
התממשות התחזיות וניצחון של מפלגות הימין הלאומיות במדינותיהן בבחירות לפרלמנט האירופי, אשר ילווה באיחוד בין סיעות הימין, עשויים לייצר סיטואציה חסרת תקדים שבה הפרלמנט יישלט על ידי מפלגות שחלק לא מבוטל מהן מביעות התנגדות לעצם קיומו של המוסד בו הן חברות.
מצב שכזה צפוי להערים קשיים על הניסיונות להעביר חקיקה באיחוד האירופי ועשוי לעצור את מגמת ההתרחבות של האיחוד וייתכן שאף מעבר לכך.
בהקשר זה אמנם סמכויותיו של הפרלמנט האירופי הינן אמנם מוגבלות, בעוד הבית התחתון של האיחוד האירופי אינו רשאי ליזום מדיניות ביצועית או תהליכי חקיקה.
אולם הישגים של מפלגות ימין המקדמות אידאולוגיה לאומית ואף לאומנית, העמקת כוחן הפוליטי והטלת מגבלות על פעילות האיחוד האירופי בשנים הקרובות עשויים לחזק אווירה וסנטימנטים המתאפיינים בביקורת כלפי מוסדותיו מצד מפלגות ומגזרים רחבים בציבור ובכך לתת רוח גבית לשינויים מרחיקי לכת בהמשך.
