הרמדאן, החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי, הינו החודש הקדוש באסלאם ובעל משמעות דתית ורוחנית עבור המשתייכים לדת.
במהלך תקופה זו המוסלמים מקדישים את יומם לצום, תפילה וצדקה, שלושה מבין חמשת עמודי האסלאם אשר חובה על כל מוסלמי לבצע בהתאם ליכולותיו.
בכל יום בחודש עד רדת השמש המוסלמים נוהגים להימנע ממזון ושתייה, קיום יחסי אישות ועישון.
חודש הרמדאן מתאפיין בביצוע מעשים המבטאים ערכים המופיעים בקוראן ומזוהים על פי המסורת עם הנביא מוחמד ודת האסלאם, ובהם ענווה, גמילות חסדים, עזרה לזולת, התמסרות וכניעה לאללה, ועוד.
מקור קדושתו של הרמדאן נטוע במסורת המוסלמית לפיה פסוקי הקוראן החלו להתגלות בפני הנביא מוחמד על ידי המלאך גבריאל במהלך חודש זה.
בהתאם לאמונה, הגרסה הראשונה של הקוראן התגלתה לנביא האסלאם בלילת אל-קדר, שהינו הלילות האחרונים ברמדאן ובמהלכו מקובלת התפיסה לפיה נפתחים שערי שמים לתפילות המוסלמים.
חודש הרמדאן ידוע בייחוד בשל מצוות הצום החלה על המוסלמים במהלכו ואשר מקורה בסורת אל-בקרה (סורת הפרה) בקוראן.
הצום ברמדאן נעשה בכל יום בחודש החל מהשחר ועד לשקיעת השמש כעדות למסירות המוסלמים לאללה ולמען טיהור הנשמה.
ארוחת שבירת הצום הנערכת בסוף כל יום מכונה איפטאר, נחגגת עם קרובי משפחה ועם חברי הקהילה ומתחילה באכילה של תמרים, בהתאם למנהגיו של נביא האסלאם.
מצוות הצום טומנת במסגרתה משמעויות סוציאליות כדוגמת עידוד אמפתיה עם חברי הקהילה הנזקקים והזדהות עם סבלם של אחרים, כגון מחסור, עוני ורעב, בעוד האיפטאר הנערך בסוף כל יום בצוותא מחזק קשרים בין חברי הקהילה ואת הסולידאריות החברתית.
לצד מצוות הצום במסגרת חודש הרמדאן ניתן דגש למצוות התפילה ולהתחברות הרוחנית של המוסלמים עם אללה. בהקשר זה, חודש הרמדאן הינו בעל חשיבות אמונית ולצד ביצוע מצוות ההלכה המוסלמית, המוסלמים מתמקדים בחיזוק הקשר הרוחני עם האל ומבקשים כפרה על מעשיהם.
במהלך החודש מוסלמים רבים נוהגים לערוך הרהור עצמי ובחינה רוחנית, כאשר הימים מוקדשים לתפילה ומעשי צדקה, לצד חיזוק והכרה בחשיבותם של ערכים כדוגמת שליטה עצמית, חמלה וסבלנות.
התפילה במהלך החודש נעשית לעיתים בצוותא ובמסגרת חברתית רחבה יותר מהנהוג בתפילות במהלך זמנים אחרים בשנה.
התפילה הקהילתית אשר במהלכה המוסלמים קוראים פסוקים רבים מהקוראן מסייעת לחיזוק האחדות ותחושת השייכות בחברה וכן מקדמת את תהליך ההתמסרות וחיזוק הזיקה עם האל, למען סליחת חטאים וטיהור עצמי.
בנוסף לצום ולתפילה חודש הרמדאן מהווה בגדר תקופה של חסד וצדקה (זכאה), ונהוג לעודד מוסלמים לתרום לחלשים בחברה ולהשתתף בהתנדבויות ועזרה לקהילה, אגב חיזוק ערכים כגון חמלה אשר על פי המסורת להם ניתן דגש ובולטות על ידי הנביא מוחמד.
זכאת אל-פיטר הינה דוגמא לכך, אשר המהווה בגדר חובה לפני תפילת עיד אל-פיטר בסוף הרמדאן המסייעת למאמינים לטהר את עצמם בעקבות רכושם ועושרם.
חשיבות הרמדאן חורגת מהיבטים אינדיבידואליים כאשר לחודש מאפיינים חברתיים ותרבותיים. השווקים במדינות האסלאם שוקקי חיים ומאמינים ובהם נמכרים מאכלי רמדאן מיוחדים וקישוטים.
ברמדאן המסגדים מלאים במתפללים ובערבים משפחות מתאספות לארוחות חגיגיות, בהן המשתתפים מספרים סיפורי מסורת בעלי היבטים דתיים ורוחניים.
חודש הרמדאן מסתיים בחג עיד אל-פיטר אשר מכונה גם החג הקטן, ומהווה את אחד משני החגים המרכזיים באסלאם יחד עם עיד אל-אדחא, המציין את המועד לקיום מצוות העלייה לרגל למכה (החג').
עיד אל-פיטר מתאפיין בחגיגות של המוסלמים ומסמן את תחילתו של חודש שוואל, הבא לאחר הרמדאן. בעיד אל-פיטר המוסלמים שוברים את הצום שנערך כחודש ימים במהלך הרמדאן ובמהלכו מקיימים תפילות קהילתיות וסעודות, על רקע הכרת תודה מצד המאמינים ובקשת סליחות.
במסגרת עיד אל-פיטר נהוג לתת צדקה (המכונה גם זכאת אל-פיטר) אשר מטרתה היא טיהור המוסלמים מחטאים שנעשו בזמן הצום.
