מועצת הביטחון של האו"ם צפויה להצביע ביום שישי על בקשתם של הפלסטינים לחברות מלאה באו"ם, וזאת בהמשך להעלאת ההחלטה לסדר היום על ידי אלג'יריה, חברה זמנית במועצה.
הדיונים באו"ם בקשר עם הבקשה הפלסטינית מתקיימים מזה מס' שבועות, בעוד בימים האחרונים הוחלט לקדם את ההחלטה אשר תעלה כאמור להצבעה מחר במועצת הביטחון.
ההצבעה מגיעה במועד רגיש על רקע המתיחות השוררת בין ישראל לאיראן והחשש האזורי באשר לתגובה ישראלית למתקפה האיראנית והסלמה במצב, לצד הצפי לקראת פתיחתה של מערכה צבאית ברפיח, בעוד ישראל וארה"ב מתדיינות מאחורי הקלעים אודות הצעדים הצפויים בהמשך בשתי הזירות.
רקע
נכון להיום הפלסטינים מחזיקים במעמד של מדינה משקיפה אשר אינה חברה באו"ם, וזאת בהתאם להחלטת העצרת הכללית שהתקבלה ביום 29.11.2012, 65 שנים לאחר אישור תוכנית החלוקה.
במשך שנים הפלסטינים מפעילים מאמצים דיפלומטיים מתוך מטרה לקדם את מעמדם לכדי חברות מלאה במוסדות האו"ם שמשמעותו הכרה רשמית במדינה פלסטינית.
במובן זה, ההחלטה אשר צפויה לעלות מחר להצבעה במועצת הביטחון מהווה החייאה מחדש של הצעת החלטה לקבלת 'פלסטין' כחברה מלאה באו"ם אשר אותה הגיש יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ביום 23.9.2011.
ירידה לפרטים
הצעת ההחלטה שהובאה לאישורה של מועצת הביטחון מורה כי "מדינת פלסטין תתקבל לחברות באו"ם", ומהווה יוזמה של אלג'יריה.
על מנת לקבל הכרה רשמית כמדינה וחברות מלאה באו"ם על הפלסטינים לקבל את הסכמתן של לא פחות מ-9 מתוך 15 המדינות החברות במועצת הביטחון, וכן שלא יוטל ווטו על ידי אחת מבין החברות הקבועות במועצה – ארה"ב, בריטניה, צרפת, רוסיה או סין.
לצד האמור, גם לאחר מעבר המשוכה במועצת הביטחון אישור הצעת ההחלטה מותנה בקבלת תמיכתן של לפחות שני שלישים מהמדינות החברות בעצרת הכללית של האו"ם.
בהתאם להערכותיהם של גורמים דיפלומטיים הפלסטינים צפויים לקבל את תמיכתן של עד 13 נציגות במועצת הביטחון של האו"ם (www.reuters.com, פורסם ביום 17.4.2024).
ברקע הדברים גורמים פלסטינים וערביים מתבטאים בימים האחרונים בעד הצעת ההחלטה בכלי התקשורת לקראת ההצבעה הקרובה שתיערך ביום שישי.
השגריר הפלסטיני לאו"ם, ריאד מנסור, אמר לפני מס' ימים בהתייחסותו לבקשתם של הפלסטינים להתקבל כמדינה חברה באו"ם: "אנחנו מחפשים קבלה. זוהי זכותנו הטבעית והחוקית"
דבריו של מנסור מצטרפים להצהרה מטעם בלוק המדינות המשתייכות ל'קבוצה הערבית' (Arab Group) באו"ם אשר הביעו את תמיכתן הבלתי מעורערת בבקשתם של הפלסטינים:
"אנו קוראים לכל חברי מועצת הביטחון להצביע בעד הצעת ההחלטה שהגישה אלג'יריה בשם הקבוצה הערבית ובתמיכת מדינות מכל אזורי העולם. לכל הפחות, אנו מפצירים בחברי המועצה לא להפריע ליוזמה קריטית זו. חברות באו"ם היא צעד מכריע בכיוון הנכון לקראת פתרון צודק ומתמשך של השאלה הפלסטינית בהתאם לחוק הבינלאומי ולהחלטות האו"ם הרלוונטיות." (www.english.wafa.ps, פורסם ביום 17.4.2024).
ההצעה מטעם אלג'יריה העלתה תגובות שליליות בקרב שגרירי ישראל וארה"ב באו"ם. כך למשל, השגריר גלעד ארדן הדגיש לפני מס' ימים כי עצם שקילת ההצעה מהווה ניצחון לטרור המתבטא בהשמדת עם, וזאת על רקע מאורעות ה-7 באוקטובר בישראל.
לדברי ארדן "מועצת הביטחון שוקלת להעניק למבצעי ולתומכי ה-7 באוקטובר מעמד של חברות מלאה באו"ם"
שגרירת ארה"ב באו"ם, לינדה תומאס-גרינפילד, הביעה גם היא ביקורת כלפי הצעת ההחלטה, והדגישה כי אישור ההחלטה במועצת הביטחון לא תקדם את הצדדים בהכרח לכיוון של פתרון שתי המדינות.
בין השורות
בהתאם להערכות, הצעת ההחלטה צפויה להיפסל במועצת הביטחון בעקבות ווטו אמריקאי לצד הבעת תמיכתן של לפחות 9 חברות במועצה.
התוצאות הצפויות באשר להצבעה בשישי מתקיימות על אף הימנעותה של ארה"ב בהצעת החלטה קודמת שהובאה לאישור מועצת הביטחון בעניין הפסקת אש במלחמת חרבות ברזל לצד הקריאה לשחרור החטופים הישראלים.
הצעת ההחלטה הקודמת כאמור התייחסה במישרין להיבט ההומניטרי והמשבר הקיים ברצועת עזה וביטאה גם את הלך הרוח הנושבת במסדרונות הבית הלבן.
לעומת זאת, היוזמה הערבית-פלסטינית האחרונה עומדת בניגוד למדיניות ארוכת השנים של הבית הלבן תחת ממשלים רפובליקאים ודמוקרטים שלא להכיר במדינה פלסטינית באופן חד צדדי, תחת העמדה לפיה כל התפתחות בסוגיה תיעשה במסגרת מו"מ ישיר בין ישראל לפלסטינים.
חשוב להדגיש כי בחודשים האחרונים מנהיגים מערביים וביניהם גם גורמים בכירים בבית הלבן התייחסו לאפשרות של הכרה במדינה פלסטינית על רקע הקיפאון הקיים בתהליך המדיני.
אמרות אלו הגיעו על רקע הטבח שבוצע על ידי חמאס ביום 7 באוקטובר והשלכותיה של מלחמת חרבות ברזל, אשר לצד הפגיעה האנושה בארגון הטרור גם הסבו נזק רב לרצועת עזה.
לצד המכנה המשותף הקיים בין האמריקאים לפלסטינים בשאיפה לראות התקדמות לקראת הקמתה של מדינה פלסטינית, מנקודה זו והלאה דרכיהם של הצדדים נפרדות.
בארה"ב נוטים להתבסס על גיוס תמיכה רחבה בקרב הדמוקרטיות המערביות ומדינות ערב המתונות בעניין הקמתה של מדינה פלסטינית, ואגב כך להפעיל לחץ גם על ישראל לנקוט בצעדים בונים אשר יולידו שיתוף פעולה בין הצדדים לקראת חידושו של התהליך המדיני.
בהקשר זה יש לציין כי הפלסטינים מגלים ככלל היענות לצעדים האמריקאים, דבר אשר מומחש בין היתר בעקבות מוכנותו של אבו מאזן לערוך 'ניקוי אורוות' ברשות הפלסטינית.
צעדים אלו, אשר חלקם נראו לאחרונה בעקבות התפטרותה של הממשלה פלסטינית ומינויו של ראש ממשלה חדש, נעשים מתוך מטרה ליצור רשות פלסטינית מחודשת אשר תהיה מסוגלת לנהל את רצועת עזה ביום שלאחר המלחמה, תחת ההבנה כי חמאס מהווה פרסונה נון גרטה מבחינתה של ישראל ומדינות המערב.
ואולם לצד זאת הרשות הפלסטינית ממשיכה לנקוט במקביל בקו עצמאי, לפחות ברמה ההצהרתית, המתבטא בצעדים חד צדדיים במישור הדיפלומטי, גם אם תחת ההבנה על פיה עתידם להיכשל בעקבות ווטו אמריקאי.
פעולות אלו נועדו על מנת לחזק ולקדם את השאיפות הלאומיות של הפלסטינים בתקופה שבה רעיון ההקמה של מדינה פלסטינית זוכה לאוזן קשבת יותר מאי פעם בקרב בעלות בריתה של ישראל, אגב העמקת הלחצים על ארה"ב וממשל ביידן, המופנים לכיוונו של הנשיא האמריקאי כבר כעת בקרב המצביעים הדמוקרטים.
הצעת ההחלטה שתעלה מחר להצבעה במועצת הביטחון מוצגת לעולם כפתרון דרוש למשבר ההומניטרי ברצועת עזה, למצבם של הפלסטינים ואף לסכסוך הישראלי-פלסטיני בכללותו.
צעדים אלו מהווים בגדר טקטיקה נצית בה נוקטים הפלסטינים, אשר אינה דורשת וויתורים מצדם, וזאת במקביל להכנה הדיפלומטית שאותה יוזמת ארה"ב כראייה לעתיד לבוא.
התמונה הרחבה
הצעת ההחלטה במועצת הביטחון ממשיכה את המגמה המדינית שנראית לאחרונה בהקשר הישראלי-פלסטיני, אשר במרכזה השאיפה לחידוש התהליך המדיני בין הצדדים, ואשר מהווה כשלעצמה חלק ממערכה מדינית-אזורית ורחבה יותר הנערכת ביוזמתם של האמריקאים.
כיום המזרח התיכון מפוצל בין פוטנציאל להסלמה במעורבותה של איראן ובעלות בריתה בהמשך למתקפה הישירה וחסרת התקדים מצדה על ישראל לבין פוטנציאל לשלום ורגיעה על רקע המגעים לנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב.
לאחרונה ישנם פרסומים בתקשורת על פיהם בישראל ובארה"ב דנים בדרכי ההתמודדות הנכונות עם המערכה ברפיח וכן עם תגובתה של ישראל למתקפה האיראנית, אגב ההסדר שייתכן ומתגבש ביניהן לפיו תינתן קדימות לאופציה הראשונה בתמורה לוויתורה של ישראל על האופציה השניה.
במובן זה גם מלחמת חרבות ברזל והמערכה הצבאית בעיר הדרומית ברצועת עזה מהוות בגדר האופציה הרעה במיעוטה מבין השתיים עבור וושינגטון, גם אם עד לאחרונה ארה"ב הביעה את דאגתה תחת החשש מפני היקף הנפגעים בקרב תושבים פלסטינים, וזאת בייחוד כאשר המעצמה האמריקאית נכנסת לתקופת בחירות.
השינוי במערך השיקולים בעקבות המתקפה האיראנית מבטא מפגש אינטרסים בין ירושלים לוושינגטון.
מפגש זה מתבטא במתן הבכורה מצדן לנעשה ברצועת עזה, בין אם על רקע השאיפה למנוע הסלמה אזורית במעורבות איראן (וושינגטון) ובין אם בעקבות השאיפה להביס את חמאס ולגדוע את איום הטרור המיידי השוכן בסמוך לגבולות ישראל (ירושלים).
כך או כך, ההתפתחויות האחרונות מובילות למתן עדיפות למלחמה בחמאס ולפוטנציאל הטמון בצדה אשר עשוי להיווצר ביום שאחרי חרבות ברזל והשגת יעדי המלחמה.
פוטנציאל זה עשוי לבוא לידי ביטוי בדמות שקט בגבולה הדרומי של ישראל לאחר שנים של מערכות צבאיות ואיומי הטילים וכן הכנת הקרקע לקראת חידוש התהליך המדיני עם הפלסטינים.
תהליך מדיני כאמור אשר מתמקד ככלל בסכסוך הישראלי-פלסטיני עשוי להוות בראייה אמריקאית וסעודית בגדר המפתח לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי הרחב יותר, לנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית ולאחריה – עם מדינות ערביות נוספות.
