נשיא צרפת עמנואל מקרון הגיב בחיוב לדבריו של ראש ממשלת אוסטרליה אנתוני אלבניזי בדבר הכרתה של מדינתו במדינה פלסטינית.
בפרסום מטעמו של מקרון בחשבון X הנשיא הצרפתי אמר שהינו שמח בעקבות הצטרפותו של אלבניזי למה שתיאר בתור "המומנטום" אשר יצרו ואליו כבר הצטרפו מדינות נוספות, ובהן בריטניה, קנדה ופורטוגל.
עוד הוסיף נשיא צרפת וכתב כי מדובר ב"אות למחויבותנו לפתרון שתי המדינות ולצורך לבנות מחדש באופן קולקטיבי נתיב לפתרון פוליטי, שבלעדיו אין שלום וביטחון לכולם".
כאמור, אתמול דווח ב-Sydney Morning Herald מפי מקורות בדבר האפשרות כי ראש ממשלת אוסטרליה יאשר את ההכרה במדינה פלסטינית בעצרת ה-80 של האומות המאוחדות אשר תתכנס במהלך חודש ספטמבר 2025.
בהמשך לכך, אלבניזי הודיע שאוסטרליה "תכיר בזכותו של העם הפלסטיני למדינה משלו על בסיס ההתחייבויות שאוסטרליה קיבלה מאת הרשות הפלסטינית".
ההכרזה של ראש ממשלת אוסטרליה הגיעה לאחר הודעות מקבילות אשר פורסמו על ידי ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר וראש ממשלת קנדה מארק קרני בשבועות האחרונים בדבר הכרה עתידית של מדינותיהן במדינה פלסטינית.
יש לציין כי ההכרזה מצד שלושת המדינות המשתייכות לחבר העמים הבריטי מלווה בתנאים שונים אשר עליהם עמדו מנהיגיהן ואליהם כפופה ההכרה במדינה פלסטינית.
תנאים כאמור מתמקדים ככלל ברפורמות ברשות הפלסטינית, פירוז המדינה הפלסטינית העתידית מנשק והוצאתו של חמאס ממוסדות הממשל.
בהקשר זה, אלבניזי עמד על מחויבויות קודמות של הרשות הפלסטינית, בעוד שקרני הכפיף את ההכרה לבחירות אשר יערכו ברשות הפלסטינית במסגרתן חמאס לא ישתתף, ופירוזה של המדינה הפלסטינית מנשק.
הכרה פלסטינית בתנועת מלקחיים
המפץ הדיפלומטי אשר הלך וצבר תאוצה בשבועות האחרונים החל על רקע ההכנות לקראת כינוס הוועידה הצרפתית-סעודית שעתידה להיערך בניו יורק בחודש ספטמבר, ובמוקד שלה פתרון שתי המדינות.
בהקשר זה, בחודשים האחרונים עמנואל מקרון הודיע בהזדמנויות שונות שצרפת תכיר במדינה פלסטינית במסגרת הוועידה בראיון לתקשורת הצרפתית (פראנס 5) וכן בפרסומים ב-X.
דבריו של מקרון פורסמו בהמשך להכרה במדינה פלסטינית מצד מדינות נוספות באירופה, כדוגמת ספרד ואירלנד, עוד במהלך חודש מאי האחרון.
כעת, הצטרפותה של מעצמה אזורית במעמדה של צרפת מספקת דחיפה נוספת ומשמעותית למהלך, אשר לאחריה הגיעה הכרה במדינה פלסטינית מצד מדינות נוספות בעלות מעמד בינלאומי כדוגמת בריטניה, ומדינות אחרות המשתייכות לחבר העמים הבריטי.
בד בבד להכרה במדינה פלסטינית, המדינות המעורבות במהלך מתנערות ככלל מארגון חמאס ועומדות על הדרישה לשחרור החטופים ופירוז המדינה הפלסטינית מנשק.
מנגד ולצד הדחייה של חמאס, צרפת, בריטניה ומוסדות האיחוד האירופי מקיימים קשרים שוטפים ופגישות עבודה עם הרשות הפלסטינית.
על רקע האמור ובעוד ומדינות המעורבות בסחף הדיפלומטי מתנערות ככלל מחמאס, נראה שהלגיטימציה השלטונית הנדרשת להכרה מדינית עוברת דרך הרשות הפלסטינית ומתאפשרת באמצעותה.
בהקשר זה, הרשות הפלסטינית נתפסת כנציגה הלאומית הלגיטימית של הפלסטינים וכזו שניתן לבוא עמה במגע בהקשר הדיפלומטי.
כל זאת, על אף התנגדותה הרשמית של מדינת ישראל למעורבות שלטונית של הרשות הפלסטינית ביום שאחרי המלחמה ברצועת עזה.
נדמה שהדרישה לרפורמות פנימיות במסגרת הרשות הפלסטינית אשר הועברה על ידי מדינות המערב, והעובדה שאנשי הרשות הפלסטינית אינה שולטים בחלק נכבד מהשטחים הפלסטינים, כשלעצמן אינן מעכבות נכון לעת עתה את המהלך הדיפלומטי.
ישנו ניסיון להכשיר הכרה מדינית בפלסטינים באמצעות הכפפת המהלך ההיסטורי בדרישות אשר מתייחסות הן לרשות הפלסטינית והן לחמאס.
אולם, לא ברור אם הדמוקרטיות הליברליות באירופה ומחוצה לה יצליחו לוודא את התקיימותם של התכתיבים השונים, בעת שבה ההכרה המדינית מוכשרת כבר בימים אלו.
כל זאת, לפני קביעה של עובדות בשטח אשר יטיבו עם הפלסטינים, אגב אבדן של מנופי לחץ דיפלומטיים וללא התקדמות מעשית מהצד הפלסטיני אשר תסייע בקידום אותנטי של התהליך המדיני מול ישראל.
