אנטישמיות
צילום: hydebrink / Shutterstock.com
המונח 'אנטישמיות' מתייחס לגזענות ושנאה כלפי יהודים כגזע או קבוצה אתנית נפרדת אשר משתייכת לעמים השמיים (במסגרתם נכללים גם הערבים, אשר מרביתם חיים במזרח התיכון). הביטוי תועד לראשונה במאה ה-19 בגרמניה, במסגרתה נעשה בו שימוש על ידי הוגי דעות, סופרים, עיתונאים ועוד, כאשר לקראת סוף המאה ניתן היה לראות את הביטוי גם בפרסומים אנטי-יהודיים.
חשוב להדגיש כי על אף שישנן קבוצות שונות המשתייכות לעמים השמיים (כדוגמת הערבים), המונח בא לתאר עוינות ושנאה המופנים כלפי היהודים בלבד. משאלים וסקרים שנערכו לפני כעשר שנים נעשו בניסיון לאמוד את היקף התופעה ברמה כלל עולמית הצביעו על כך כי ניתן לסווג כרבע מהאנשים הבוגרים בעולם כאנטישמים (בין אם מוצהרים ובין אם לאו), המחזיקים בדעות גזעניות או בתאוריות קונספירציה כלפי יהודים.
בעוד קיים תיעוד לאנטישמיות כבר בתקופת התנ"ך, כיום המונח משקף מקרים מגוונים של עוינות כלפי יהודים, היכולה לנבוע ממניעים לאומיים, תרבותיים, גזעניים, דתיים, פוליטיים וכלכליים.
אנטישמיות תרבותית
אנטישמיות תרבותית מתאפיינת בהאשמות המופנות כלפי יהודים בניסיון לפעול להשחתת התרבות המקומית ובהחלפתה בתרבות יהודית ונחותה יותר. במסגרת זאת היהדות נתפסת כמסורת תרבותית בעלת מאפיינים חברתיים ומנטליים הניתנים לרכישה באמצעות חינוך, ומנגד גם כאלו שניתן "לעקור" בחינוך והמרה דתית. אנטישמיות זו מתבטאת גם ברתיעה מפני יהודים עקב התבדלותם מהחברה המרכזית.
אנטישמיות דתית
אנטישמיות דתית משמעה רגשות שנאה וסלידה כלפי יהודים בעקבות דבקותם באמונה היהודית. אנשים המאמצים צורת אנטישמיות זו מנסים לשדל יהודים להמיר את דתם בתמורה להפסקת הרדיפות כנגדם, על אף שבהתאם לעדויות העוינות כלפי היהודים נמשכה גם לאחר עזיבתם את דתם. יש לציין כי לעיתים קשה להפריד בין אנטישמיות דתית לבין אנטישמיות על רקע גזעני או כלכלי, אשר במהלך ההיסטוריה באו לרוב כמכלול במסגרת פרסומים ותעמולה אשר הופנתה כנגד יהודים. לצד האמור יש לציין שאנטישמיות המצויה בכתבים ובמסורת הנוצרית מהווה מקור מרכזי לתחילת התופעה, אשר התפתחה כאמור מאז ראשית ימי הנצרות הקדומה.
אנטישמיות על רקע אמונה דתית החלה לבוא לידי ביטוי כאמור בכתבים נוצרים ובמהלך תקופתה של הנצרות הקדומה, אשר החלה להתפתח בארץ ישראל לאחר מותו של ישו. רבים מסווגים צורה זו של שנאה כלפי יהודים כחלק מהאנטישמיות המסורתית, ומבדילים בינה לבין צורות של אנטישמיות מודרניות יותר, אשר התפתחו במהלך מאות השנים האחרונות. מקורה של עוינות זו כלפי יהודים על רקע דתי הינה בתחרות שהתפתחה בין היהדות לבין הנצרות, ובסכנה שהיוותה הקודמת על האחרונה, ובמאבקם של הנוצרים בעדת המאמינים בישראל ובאזורים הסמוכים לה.
בהקשר זה, ארבעת הבשורות המהוות חלק מהאוונגליון הנוצרי מתעדות במסגרתן אמרות המופנות כנגד היהודים, אשר לעיתים מושווים לבניו של השטן בגין דחייתם את ישו ואת אמונתו. כתבי הקודש הנוצרים אף מתארים את היהודים על דרך השלילה, ומייחסים להם תכונות כגון תאווה, שקר, רצח וכיוצ"ב. לצד זאת היהודים מואשמים כמי שהיו אחראים על מותו של ישו והריגתו על ידי השלטון הרומאי, מעצם בגידתו לכאורה של יהודה איש קריות במבשר הנצרות כפי שמתוארת באוונגליון ובהתנגדותם של אנשי הדת והיהודים בישראל לחנינתו של ישו לאחר העמדתו למשפט ולפני ההחלטה על הוצאתו להורג.
במהלך ימי הביניים הסטראוטיפ השלילי שדבק ביהודים בראיית המאמינים הנוצרים באירופה הלך והתגבר, תוך האשמתם בגזל ובתאוות בצע בגין עיסוקם במתן הלוואות בריבית. עיסוק זה של היהודים נבע מהמגבלות שהוטלו עליהם בענפי תעסוקה אחרים, בעוד נוצרים נמנעו מעיסוק בהלוואות כנגד מתן ריבית אשר נחשב היה כאסור על פי הדת הנוצרית. לכך יש להוסיף את עלילות הדם, במסגרתם הואשמו היהודים ברצח של ילדים נוצרים, תוך קשירת קשר בין המעשה לבין מצוות מהיהדות (למשל שימוש בדמם של תינוקות נוצרים לצורך אפיית מצות).
אנטישמיות על רקע גזעני
אנטישמיות גזענית מסווגת תחת ביטויי השנאה המודרניים המופנים כלפי יהודים. שנאה זו מתבססת על עוינות ואפליה כלפי יהודים מעצם השתייכותם למה שנתפס כאל מוצא אתני או גזע נפרדים, תוך ראייתם כגזע נחות, אשר עלול להעמיד בסכנה את הגזע המקומי, מעצם השהייה בקרבתם של היהודים או באמצעות קשרי נישואים עמם. תפיסה זו משתלבת עם הדעה הרואה בגזע הארי כגזע עליון, ובייחוד בהשוואה לגזע השמי אשר מקורו מחוץ לאירופה.
אנטישמיות גזענית החלה לצבור תאוצה לאחר ירידת קרנה של האנטישמיות הדתית, על רקע אביב העמים, העלייה בחשיבות הלאום, תהליכי חילון ותיעוש במדינות אירופה וחירויות שניתנו ליהודים, אשר פתחו בפניהם הזדמנויות תעסוקה חדשות, התניידות חברתית ומגע רב יותר עם האוכלוסייה המקומית.
הבדל מהותי בין אנטישמיות על רקע דתי לבין מקבילתה הגזענית מתמקד בעובדה כי בעוד בשנאת היהודים המסורתית המאפיינים אשר עמדו בבסיסה של האנטישמיות והסלידה מהיהודים יכלו להשתנות בעקבות המרה דתית ואימוץ הדת הנוצרית, במקרה של אנטישמיות על בסיס גזע הדעות הקדומות הופנו כלפי היהודים כקולקטיב, בגין מאפיינים אשר להשקפתם של האנטישמים איתם נולדו יהודים ושלא ניתן להיפטר מהם.
אנטישמיות על רקע כלכלי
אנטישמיות כלכלית מאמצת במסגרתה תאוריות קונספירציות המציירות קשר בין תאוות בצע, כסף ושליטה עולמית על משאבים לבין היהודים, המאיימים לכאורה בשל כך על הפרטים התמימים המשתייכים לחברה. בהקשר זה נשמעות טענות בדבר שליטתם של היהודים במשאבים כלל עולמיים וקיומן של התאגדויות סודיות של יהודים שמטרתן להשתלט על העולם (כדוגמת הפרוטוקולים של זקני ציון).
דעות קדומות נוספות של יהודים הנלוות לאנטישמיות כלכלית מתארות את היהודים כעשירים, תאווי בצע וחמדנים. בנוסף, ניתן תיאור לכאורה של השליטה מצד יהודים בתאגידים ובתקשורת בינלאומית, בבנקים ובכספים של הקהילות הפוליטיות בהן הם חיים, והתמקדות ביהודית כדת המקדמת ערכים חומרניים וקידום אינטרסים של יהודים על פני לא יהודים.
עם הזמן הותאמו הסטראוטיפים אשר הוצמדו ליהודים לזמנים שלאחר השתלבותם בחברה, וזאת בהמשך לאמנציפציה היהודית, כאשר באותה תקופה היהודים החלו להיתפס כמניפולטיביים וערמומיים.
אנטישמיות בעולם הערבי ובמדינות האסלאם
סקרים שנערכים מעת לעת מעידים על היקפי אנטישמיות רחבים בעולם המוסלמי, כאשר מרבית האוכלוסייה הערבית מחזיקה בדעות שליליות כלפי היהודים. לדעת עיתונאים המסקרים את התקשורת בשפה הערבית, האנטישמיות רווחת במדינות ערב ומהווה חלק בלתי נפרד מהחיים היומיומיים, כאשר דעות קדומות כלפי יהודים והעוינות להם מהווים חלק מהתרבות הערבית המקומית. מקורם של אותן התפיסות הולך אחורה עד לתקופת ראשית האסלאם, כאשר הקוראן וכתבי הקודש המוסלמים כוללים במסגרתם התייחסויות שליליות כלפי היהודים, כאשר אמאמים ואנשי דת מוסלמים רואים ביהודים כאל צאצאיהם של קופים וחזירים (תפיסות אלו לעיתים מקובלות גם ביחס לנוצרים).
האנטישמיות החדשה
אנטישמיות חדשה מתאפיינת בביקורות המופנות כלפי מדינת ישראל ושלילת זכות קיומה על רקע הסכסוך המתמשך בין ישראל לפלסטינים, אגב תמיכה בפעולות המביעות דה לגיטימציה למדינת ישראל ולהתנהלותה, המתבטאות בתעמולה המופנית כנגד ישראל והציונות, חרמות כלכליים ואקדמאים, ועוד. אנטישמיות שכזו מתבססת על השקפות שמקורן באסלאם הפוליטי, מוטיבים אשר נוצרו במסגרת הנצרות הקתולית וכן תפיסות מודרניות וייחודיות באשר ליהודים שהחלו לבוא לידי ביטוי בסוף המאה ה-20.
האנטישמיות החדשה מהווה פועל יוצא של הנטייה הרווחת במדינות המערב להכרת האחר והשונה תוך כיבוד הגיוון התרבותי, האתני והדתי, אך גם בהדרת ישראל וביקורת המופנית כלפיה מעצם היותה מדינה ציונית, אגב יצירת זיקה בין ציונות לבין אתנוצנטריות ולאומנות.
האנטישמיות החדשה מתבססת על מס' מאפיינים. ראשית, ישנה נטייה אשר מקורה במדינות העולם המוסלמי לטשטש את ההבחנה בין ישראלי ליהודי, במקביל ליצירת זיקה בין שנאה למדינת ישראל המודרנית לבין שנאה כלפי יהודים. במרכזה של תפיסה זו עומדת הפעילות הנערכת על ידי גורמים פרו-פלסטינים כנגד ישראל על רקע הסכסוך הישראלי פלסטיני. דעות אנטישמיות כאמור המופנות כלפי ישראלים ויהודים כאחד מתבססות על מוטיבים אנטישמיים שמקורם בהשקפות אנטישמיות שונות, ובכללן תאוריות קונספירציה, אנטישמיות דתית-נוצרית ועוד.
שנית, אנטישמיות חדשה מתאפיינת בפעילותם של גורמים לאומנים העושים שימוש בתפיסות שמקורן באידאולוגיה הנאצית המופנות כלפי היהודים. תופעות אלו רווחות בעיקר במזרח אירופה.
שלישית, אנטישמיות חדשה מתבססת על פעילותם של גורמים המזוהים עם השמאל הפוליטי במדינות מערב אירופה וארה"ב, הנוטים לעיתים לשתף פעולה עם גורמים אסלאמיסטים ופרו פלסטינים, אגב התבססות על תעמולה אנטישמית אשר מעלה על נס מוטיבים שמקורם בברית המועצות לשעבר.
תוכן עניינים
פרויקטים מיוחדים
דעות ופרשנויות
