ולדימיר פוטין

בשנים האחרונות חלה הרעה ביחסים של רוסיה עם מדינות המערב הדמוקרטיות, ובהן מדינות האיחוד האירופי וארה"ב תחת ממשליהם של הנשיאים הדמוקרטים ברק אובמה וג'ו ביידן.

רוסיה תחת פוטין ידועה במדיניות חוץ אסרטיבית אשר באה לידי ביטוי במעורבותה של רוסיה במלחמות במזרח התיכון, באזור הקווקז וכן בשטחים שממערב לרוסיה.

בהקשר זה ניתן לציין את מלחמת צ'צ'ניה השניה, במסגרתה רוסיה פלשה לרפובליקה של צ'צ'ניה בהמשך לעימותים שהחלו בדאגסטן השכנה בעקבות מתקפות של מורדים אסלאמיים.

מלבד זאת, רוסיה סייעה למשטרו של בשאר אל-אסד בסוריה במלחמתו כנגד המורדים הסונים במדינה.

מעורבותה של מוסקבה אפשרה לשלטון בדמשק לשרוד מס' שנים נוספות עד להדחתו של משטר אסד ובריחתו מהמדינה לרוסיה, בה קיבל מקלט מדיני.

זאת, בעקבות סדרה של מבצעים צבאיים מוצלחים ביוזמתם של כוחות האופוזיציה בסוריה בשלהי שנת 2024, לאחר שנים של רגיעה יחסית בקרבות.

אירוע בולט נוסף ומשמעותי בכהונתו של פוטין כנשיאה של רוסיה הינו סיפוחו של חצי האי קרים מידי אוקראינה בשנת 2014 והפלישה הצבאית של רוסיה לאוקראינה 8 שנים לאחר מכן, במלחמה אשר עודנה מתנהלת בין הצדדים.

תקופתו של ולדימיר פוטין כנשיא רוסיה התאפיינה במעבר לשיטת משטר ריכוזית יותר, לצד האשמות שהופנו כלפי המשטר הרוסי בגין פגיעה בזכויות אדם.

ביקורות אלו באות לידי ביטוי בטענות להתדרדרות בחופש הביטוי במדינה בהמשך למעצרים של אנשי תקשורת, לצד חשדות לפגיעות פיזיות בעיתונאים, מתנגדים פוליטיים ודמויות בולטות אשר השתייכו לאופוזיציה הרוסית.

מקרה בולט נגע למעצרן של חברות להקת הפוסי ריוט אשר הפנו בשיריהן ביקורת כלפי פוטין והממשל הרוסי, ולמשפט המתוקשר שנערך להן לאחר מכן.

אירועים אחרים התבטאו במעצרים של אוליגרכים רוסיים שהיוו אלטרנטיבה אפשרית לשלטונו של פוטין, ובהם מיכאיל חודרקובסקי ואלכסיי נבלני (האחרון מת בכלא בשנת 2024).