פתח
צילום: Anas-Mohammed / Shutterstock.com
פת"ח (התנועה לשחרור פלסטין) הינה תנועה פלסטינית אשר נוסדה בסוף שנות החמישים במאה העשרים ופועלת לקידום מטרותיהם הלאומיות של הפלסטינים. בעוד שבשנים שלאחר הקמתו ועד לתקופת האינתיפאדות הפתח לקח חלק פעיל בפעילות הטרור נגד ישראל תחת הנהגתו של יאסר ערפאת, בעשרות השנים האחרונות התנועה החלה לאמץ דרכי פעולה רכים יותר כדוגמת פעילות דיפלומטית, תקשורת ותעמולה על מנת להעביר את מסריה הפוליטיים והלאומיים.
מאז ההפיכה שביצע חמאס ברצועת עזה בשנת 2007, הפתח אוחזת בכוח שלטוני בעיקר באזור יהודה ושומרון, במסגרתו נעשית הפעילות הפוליטית של התנועה וממוקמים מוסדות המזוהים עמה, כאשר חלק מחבריה ממלאים תפקידים ברשות הפלסטינית. מנהיג הפתח הינו אבו מאזן (מחמוד עבאס), אשר מכהן כנשיא הרשות הפלסטינית ואף כיושב ראש אש"ף (ארגון לשחרור פלסטין), כאשר פתח מהווה הפלג הפלסטיני הבולט במסגרתו.
פת"ח - דיוקן
תנועת הפתח – פרופיל
תנועת פתח נוסדה בסוף שנות החמישים של המאה העשרים על ידי סטודנטים פלסטינים וביניהם יאסר ערפאת, במטרה לקדם את זכויותיהם של הפלסטינים בהקשר של הסכסוך הישראלי פלסטיני. התנועה כשלעצמה מזוהה עם אידאולוגיה חילונית-לאומית, ומהווה אלטרנטיבה רעיונית לארגון הטרור חמאס אשר ככלל מתבסס על תפיסת עולם אסלאמית ומקורו בתנועת האחים המוסלמים.
מטרותיה של פת"ח
פתח פועלת במטרה לקדם את זכויותיהם הלאומיות של הפלסטינים. בעוד שבעשורים הראשונים לפעילותה פתח צדדה במאבק אלים ובהיעזרות בטרור כנגד מדינת ישראל, אזרחים וחיילים כאחד, השנים האחרונות חלו שינויים בעמדותיה של התנועה.
מאז עלייתו של אבו מאזן לראשות התנועה, אנשיה השתלבו במנגנונים של הרשות הפלסטינית ומפעילים ככלל אמצעים פוליטיים, דיפלומטיים ושיטות אחרות במטרה לממש את מטרות התנועה, כאשר מנהיגה שולל לרוב את השימוש במאבק פיזי ואלים כנגד ישראל.
הפתח והארגונים הפלסטיניים
פת"ח פועלת במסגרת ארגונים פלסטיניים אחרים, ובהם הארגון לשחרור פלסטין וכן הרשות הפלסטינית. התנועה מהווה הפלג הבולט באש"ף, כמו גם מפלגת השלטון ברשות הפלסטינית, אשר לא ערכה בחירות מזה שנים רבות, בהמשך לניצחון של חמאס בשנת 2006 וההפיכה שביצע ארגון הטרור ברצועת עזה שנה לאחר מכן.
פת"ח נוסדה בסוף שנות החמישים על ידי איגוד של סטודנטים פלסטינים בכווית, ובהם יאסר ערפאת אשר הפך בהמשך למנהיג התנועה.
ייסודה של התנועה התבצע בין היתר על רקע ערעור באמון של הפלסטינים כלפי מדינות ערב וספקות באשר ליכולת או המוכנות של העולם הערבי לפעול למען השאיפות הלאומיות הפלסטיניות.
בעת הקמתה של התנועה שרר חוסר שביעות רצון ברחוב הפלסטיני מהארגונים הפלסטינים אשר פעלו באותה עת במרחב האזורי וברצועת עזה.
בהקשר זה, מטרתה המוצהרת של התנועה היתה קידום הלאומיות הפלסטינית ועצמאותם של הפלסטינים באמצעות שימוש במאבק צבאי וחמוש.
הפתח ודרך הטרור
בראשית דרכה ולמשך מס' עשורים הפתח היתה מזוהה עם הטרור הפלסטיני והוציאה אל הפועל מאבק חמוש וטרור כנגד אזרחים ואנשי צבא כאחד.
פת"ח, לצד ארגונים נוספים אשר היו מסונפים לה כדוגמת ספטמבר השחור, הוציאה לפועל פעולות טרור כנגד ישראל החל משנות ה-60 ואף לקחה חלק פעיל ובולט באירועי האינתיפאדה הראשונה והשנייה.
במהלך האינתיפאדות פעילותו הצבאית ומעשי הטרור של הפת"ח בוצעו באמצעות ארגוני משנה כדוגמת גדודי חללי אל אקצא, הזרוע הצבאית של התנועה באותה תקופה, לצד ארגונים נוספים ובהם תנזים בהובלת מרואן ברגותי, וועדות ההתנגדות העממיות ועוד.
הזיקה בין גדודי חללי אל אקצא לפת"ח נחלשה עם הזמן, כאשר התארגנויות המאמצות את שמם של הגדודים ברצועת עזה וביהודה ושומרון אינן פועלות במרביתן תחת מרותו או חסותו של פת"ח.
התמתנות בפעילותו של פת"ח נגד ישראל
לאחר מותו של יאסר ערפאת ועלייתו של אבו מאזן לראשות הפתח, כמו גם לעמדות ההנהגה באש"ף וברשות הפלסטינית, פתח החלה לזנוח את דרך הטרור אשר מזוהה עם חמאס וארגוני טרור אחרים כדוגמת הג'יהאד האסלאמי.
בהקשר זה, מנהיגה הנוכחי של התנועה נוטה ככלל להימנע ממאבק אלים ובמקום זאת לנקוט באמצעים רכים יותר בכדי לקדם את שאיפותיהם הלאומיות של הפלסטינים.
לאחר תקופת האינתיפאדות, אנשי התנועה החלו להשתלב במסגרת המנגנונים של הרשות הפלסטינית, ובכך מילאו תפקיד בעל אופי משילותי בשטחי A ו-B, לעיתים אף תוך שיתופי פעולה עם ישראל אשר כוונו כנגד ארגוני הטרור באיו"ש.
כיום פת"ח פועל כמפלגת השלטון במסגרת הרשות הפלסטינית, כאשר אנשי התנועה התברגו בתפקידים שונים במנגנונים המקומיים, ובכלל זאת במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית.
במשך הזמן הפת"ח הכיר בזכות קיומה של ישראל ובמדינת ישראל, וכיום מטרותיה המוצהרות של התנועה הינה להקים מדינה פלסטינית בגבולות 1967.
לצורך כך הארגון נוטה לדבוק באמצעים לא-כוחניים ומתמקד בתעמולה, פעילות דיפלומטית, יוזמות חד צדדיות במסגרת פורומים בינלאומיים, טיפוח קשרים עם מנהיגים, מדינות וארגונים במרחב האזורי והעולמי, ועוד, להבדיל מיריבתו הבולטת חמאס.
היריבות בין פתח לחמאס
פתח וחמאס מהווים שני הארגונים הדומיננטיים בשטחים הפלסטינים והמתיחות ביניהם הולכת עשרות שנים אחורה בזמנים.
הפתח הינו הארגון המתחרה של חמאס בפוליטיקה הפלסטינית, כאשר היריבות בין הצדדים מתבססת על היבטים אידאולוגיים, כמו גם על מטרות, אסטרטגיה וטקטיקה בכל הנוגע לקידום זכויותיהם של הפלסטינים.
פת"ח נחשב בגדר אלטרנטיבה חילונית במרחב הפלסטיני להשקפה הפונדמנטליסטית והמצע האסלאמי של ארגונים כדוגמת חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, להם נוכחות ברצועת עזה ובשטחי איו"ש.
תנועת הפתח שמקורה עוד בשנות החמישים מנהיגה את אש"ף ומהווה כוח דומיננטי בשטחי הרשות הפלסטינית באיו"ש.
בנוסף, אנשי פת"ח מייצגים את הפלסטינים בפורומים בינלאומיים, כמו גם מול מדינות, מנהיגים וארגונים, בין אם תחת הכובע של פתח ובין אם במסגרת תפקידיהם ברשות הפלסטינית או באש"ף.
לעומת זאת, חמאס הינו ארגון אסלאמי אשר הוקם בשלהי שנות השמונים, זוהה במקור כשלוחה של תנועת האחים המוסלמים המצרית ושם דגש על מה שמכנה בגדר 'דרך ההתנגדות', ותומך בטרור ומאבק חמוש כנגד ישראל.
חמאס שולט מזה מס' שנים בשטחי רצועת עזה ומחיל בשטחים בשליטתו שלטון בעל היבטים דתיים בהתאם לחוקי השריעה.
המתחים בין פתח לחמאס התגברו בהמשך לניצחון של חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני אשר נערכו בשנת 2006, במסגרתם אף איש חמאס איסמעיל הנייה מונה לתפקיד ראש ממשלת הרשות הפלסטינית.
בהמשך לכך, בשנת 2007, פרצו עימותים אלימים בין חמאס לפתח ברצועת עזה, במסגרתם חמאס הוציא להורג פעילי פתח וגירש את אנשי התנועה ממנגנוני השלטון.
בעקבות האירועים, השטחים הפלסטינים התפצלו לאזורים בשליטה של הרשות הפלסטינית ואנשי הפתח באיו"ש ולרצועת עזה שבשליטתו של חמאס.
במשך השנים נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לפיוס בין הצדדים, אף באמצעות מתווכים וצדדים שלישיים כדוגמת רוסיה ומדינות נוספות.
אולם, נכון להיום החלוקה הטריטוריאלית בין באיו"ש מצד אחד לבין רצועת עזה מצד שני, וכן הפיצול בהיבט הארגוני ובהיבט השלטוני נמשכים.
התנהלות שכזו מייצרת קשיים עבור הפלסטינים במערכת הבינלאומית, בשימת לב שחמאס, אשר מסווג כארגון טרור על ידי מדינות מערביות, ממשיך להיות פקטור שלטוני מרכזי ולמשול על מיליוני פלסטינים.
ביקורת כלפי פת"ח
בקרב הפלסטינים קיימת ביקורת ערה כלפי תנועת פתח, אשר מתבססת על נדבכים שונים ובהם היחסים עם ישראל, התנהלות אנשי הפתח מול האוכלוסייה הפלסטינית, ואירועים פנימיים המשויכים לתנועה.
ראשית, הפתח עומדת בפני ביקורת בשימת לב להיבטים שליליים אשר מזוהים עם הרשות הפלסטינית, בה הפתח לוקחת חלק, הן בהיבט הפוליטי כמפלגת שלטון והן באיוש כוח אדם במסגרת המנגנונים של הרשות הפלסטינית.
הרשות הפלסטינית כשלעצמה נתפסת לעיתים על ידי ברחוב הפלסטיני כגוף אשר נגוע בשחיתות ומזוהה עם נפוטיזם וקידום מקורבים.
בהקשר זה, הרשות הפלסטינית והפתח כמפלגת השלטון בה, עומדות בפני ביקורת בגין אי קיום בחירות מזה שנים רבות, מאז ההפיכה של חמאס בשטחי רצועת עזה, אשר לה קדם הזכיה של ארגון הטרור בבחירות שנערכו בשנת 2006 לרשות הפלסטינית.
מעבר לכך, כלפי הרשות הפלסטינית והמנגנונים המזוהים עמה עולות טענות בדבר פגיעה בזכויות אדם של תושבים פלסטינים.
אלו יחדיו מציבים את הרשות הפלסטינית בעין הביקורת מצד מדינות דמוקרטיות ליברליות, ומהוים סוגיות אשר הרשות עשויה להידרש לפתור במסגרת רפורמות עתידיות ולמען קבלה של תמיכה מערבית.
בנוסף, הרשות הפלסטינית והפתח עומדים בפני ביקורת בשל שיתוף הפעולה אשר ממשיך להיעשות עם כוחות הביטחון של ישראל, ולעיתים בא לידי ביטוי במסגרת פעילות ביטחונית אשר מכוונת לעבר פלסטינים ופלגים חמושים באיו"ש.
תוכן עניינים
פרויקטים מיוחדים
דעות ופרשנויות
